קרבן מנחה (חאגיז)/קכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קכב.[עריכה]

מה ענין "שלא יהא אותו רשע עומד ומקריב, דתנן עד שלא הוקם המשכן" וכו' והלא הבכורות לא נבחרו אלא מיום הכותי כל בכור, ומשעשו את העגל נפסלו. וקודם לכן לא היה שם דין בכורה. הבל הקריב שלמים, כדאיתא בפרק בתרא דזבחים, ושם איתא דאימיה דשבור מלכא שדרא קרבנות לרבא, ולקח ב' גוים מן השוק שיקריבוהו, ולא אמר שיהיו בכורות. ושם בן נח היה כ"ג ולא היה בכור. גם אברהם למ"ד דס"ד דרך חכמתם חשיב להו היה מקריב.

ואם בשביל אותם ימים דיציאת מצרים עד שעשו העגל, היכן הוא עשו היכן הן קרבנותיו. ואם בשביל זרעו, אם היו יורדים למצרים לפרוע החוב והיו בכורות היו מקריבים, ומה להם עם עשו אביהם. ועוד, דכתיב "לא תתעב אדומי".