קרבן מנחה (חאגיז)/קיב

קיב. זאת חוקת התורה [פרשת חוקת]

זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. [במדבר יט ב]

לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה [רש"י שם מגמ' יומא סז]

תנן בפרק בתרא דידים [פרק ד' מ"ו]: עצמות אדם טמאים, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות, פירוש כפית, להשתמש בהם. משמע דדריש טעמא דקרא דכתיב "או בעצם אדם" משום כך. ורז"ל למדו ג"ז "שם" "שם" מ"ותקבר שם" "וערפו שם" דמת אסור בהנאה.

ולפי ההיא דידים י"ל, דטומאת מת גזירה שמא יהנה ממנו. ובזה יאמר "חוקה חקקתי" שהמת אסור בהנאה, ואח"כ "גזירה גזרתי" שיטמא, ואותה טומאה פורחת באפר פרה "אי אתה רשאי להרהר".