קרבן מנחה (חאגיז)/קיא

קיא. באמרכם שלחן ה' מגאל הוא [מלאכי פ"א]

ואתם מחללים אתו באמרכם שלחן ה' מגאל הוא וניבו נבזה אכלו [מלאכי א יב]

קי"ל קרבן שמנו קבוע דוחה את הטומאה, והיו ישראל שבאותו הדור דוברים על זה סרה, ואומרים, אם בשעת שחיטת הקרבן אמר השוחט על מנת לאכלו חוץ לזמנו הוא פגול לא ירצה, וא"כ איך קרב בטומאה, "באמרם שלחן ה' מגואל הוא" - דקרבין בו בטומאה בצבור, "וניבו נבזה" - ודבור בעלמא מבזה "אוכלו" בתמיה.

והם נואלו מדעת, שאין דוחה טומאה אלא טומאת מת בלבד, אבל לא שאר טומאות. וטעמא, דכתיב "השוכן אתם בתוך טומאותם", והמת לא היה בדין שיטמא, כי חק לישראל הוא, ומי שגזר על טומאתו, ידע שאין עושה רושם בקרבן צבור לפסול הקרבן, אבל הדבור הרע פועל וכחו חזק, וכמש"כ בסימן ק"ג.