קרבן מנחה (חאגיז)/קטז

קיו. וירד יהודה [פרשת וישב]

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה. [בראשית לח]

"וירד יהודה" - שהורידוהו מגדולתו. ונראה, שהוא הכיר בחטאו והשפיל עצמו יותר, ז"ש "ויט עד איש עדולמי", שלא היה איש חשוב, שהיה הולך ובא עם הגדי לבקש הקדשה. וכתיב "ביד רעהו העדולמי". מיהו, אח"כ נתגדל ביניהם, משהכירוהו לקח בתו של שם לבנו, והיה דן דיני נפשות, הוציאוה וגו' [בראשית לח כד].

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה. וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה [שם]

כתיב "עד איש עדולמי ושמו חירה", וסמיך ליה "וירא שם יהודה בת איש כנעני". היינו דאז"ל [ב"ב קסח.] האי צורבא מרבנן דנסיב איתתא, לידבר עם הארץ בהדיה, דלא ליחלפוה ליה, ויהודה לקח העדולמי, דאין דרך ת"ח להיות לו טביעות עין בנשים. אבל בשאר מילי, אמרינן במציעא [כג:] דת"ח מהדרינן ליה בטביעות עינא.

ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו: [משלי יב כו]

אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע: [שם ג ז]

זה שאמר הכתוב [משלי כו יב] "ראית איש חכם בעיניו" דכיון דבריא לו דמציאה זו שלו היא מהימנינן ליה, מאחר שמכיר אותה בראיית העין, דאי לא דקים ליה בגוה לא הוה קאמר דשלו היא, דדרכו להתבונן יפה בכלים שלו. אבל לפעמים יש "תקוה לכסיל ממנו", כגון לענין אשה. ובזה כתיב [שם ג ז] "אל תהי חכם בעיניך", אלא סגור אותם מראות ברע, וזה שאמר "ירא את ה' וסור מרע".