קרבן מנחה (חאגיז)/קו

קו. וידר יעקב נדר לאמר [פרשת ויצא]

וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש: [בראשית כח]

וידר יעקב נדר, י"א שנדר לידור, ותפל הוא, שכן דרך הכתובים, משום דבענין פיו ולבו שוין, שגומר בדעתו ואח"כ מוציא בשפתיו[1].

טעם שאיחר יעקב נדרו

כפי הנראה מסברא דאיכא במדרש, משמע שקיים הנדר למראה הנבואה, שאמרו: "על הכל השיבו, ועל הפרנסה לא השיבו" [ב"ר פרשה ס"ט אות ו'], מה היא טענה שאיחר הנדר[2].

אפשר, לא היה בדעתו לשלם, לפי שהדין הוא [תענית יא ע"ב] שהמתפלל על הצרה וכבר נענה, אם יחיד צריך להשלים תעניתו, ואם רבים אין צריך [יט ע"א]. והוא סבר, דכיון דראש שבטי ישראל והתחלת האומה היה, שלא חל הנדר כיון שנענה.

אמר לו המלאך בפרשת ויצא, "אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר", אפילו לדבריך שאתה היית פטור, אבל מאחר דהוה ניחא לך בנדר, והחזקת בו כעין מה שנדרת, שהרי משחת שם מצבה, עתה קום וגו', שחייב אתה להשלים בדרך. ודמי להא דפ"ב דמציעא [ל ע"ב], דאע"ג דת"ח פטור מלהשיב אבידה בזקן ואינה לפי כבודו, אם התחיל להתעסק בה חייב להחזיר.

ועוד הוסיף יעקב בפרשת וישלח "ונקומה וגו' ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי", אע"פ שכבר ענה אותי ביום צרה וכסבור הייתי להיות פטור, היינו כגון על חולה וכבר נתרפא או על צרה וכבר עברה, אבל בשלי הצער שעדיין לא עבר, ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי, ואע"פ שהבטיח, אפשר שהיה גורם החטא. נמצא, שהודה ולא בוש שחייב להשלים נדרו.

טעם מיתת רחל [וישלח]

הנה אז"ל שעל שאיחר הנדר עינו את דינה, נראה מדה כנגד מדה, הוא עשה דברו חולין, לפיכך נתחללה.

עוד אמרו, רחל מתה מפני שאמר "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" [בראשית לא לב ורש"י שם]. ויש לשאול, איך הסכים הקב"ה עמו שיוציא דבר זה מפיו. יש לומר, שכיון שרחל היתה שרויה אצלו, ומסתמא ספר לה את נדרו, והיה לה לזרזו ולדוחפו, נלכדה בשעת סכנה.

ואני בבאי מפדן וגו' [פרשת ויחי]

ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם: [בראשית מט ז]

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי: [שם פסוק כב]

ובזה יתישבו ב' תיבות "ואני" שאמר בפרשת ויחי, "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל", א"כ ראה כמה כח הדבור ממה שאירע אלי, גם אתה לא תאחר שבועתך, שתוליכני מיד לקברות אבותי. גם "ואני נתתי לך שכם", רמז שעינו שם את דינה, והוצרכתי להלחם ולהתפלל[3], הכל בשביל איחור הנדר.

---

[1] פירוש, דהוקשה להם מהו "נדר לאמר". וע"ז השיב רבינו דגמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו על כן כתיב "נדר לאמר", וכ"כ האור החיים. ועי' במדרש רבה מה שלמדו מיתור זה.

[2] כוונת רבינו לשאול, איזה טענה היה ליעקב שאיחר יעקב את הנדר, כיון שהקב"ה קיים בקשתו.

[3] כמבואר בהמשך הפסוק: "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", ובתרגום: "בצלותי ובבעותי".