קרבן מנחה (חאגיז)/קב

קב.

אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, תפארת גדולה ועטרת ישועה וכו' [מנחה לשבת קודש]

בסימן ל"ג כתבתי, כי הקב"ה בחרבנו לפעול הישועות והנחמות לפיכך אין עם מיוחד בארץ כישראל על זה התקינו "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", שהוא סיבה לפרסם תפארת גדולתיו של מקום ועטרת ישועותיו.

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך: [דברים לג]

וכן הוא אומר "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'". אלא שהשחיתו במה שלקחו בידם כלי זין כמו שכתבנו בסימן מ"ב וז"ש "ואשר חרב גאותך" - שרצית להתגאות בחרב, לפיכך – "ויכחשו אויביך לך" - ואמרו היא אומה כשאר אומות. וסוף סוף "על במותימו תדרוך" – ברגליך, בלא חרב וחנית.

ונצעק אל ה' וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך: ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך: [במדבר כ']

ואדום הוכיח את ישראל כשאמרו "וישמע ה' את קולנו" – "פן בחרב אצא לקראתך", שאתה יצאת בכלי זיינך כשאר אומות, ובטענת אותו חרב אנצח אותך, שלקחת את ברכתי, והנחת את שלך.

ואם תאמר, אף על פי שלקחו את החרב, הקול במקומו עומד. אין הדבר כן, מהא דאיתא בפ"ק דב"מ [י ע"א] גבי עני שנפל על הפאה לא קנה, ואם איתא לדריש לקיש דאמר ארבע אמות של אדם קונות לו, ליקני בד' אמות. ומשני, כיון שנפל, גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני, בד' אמות לא ניחא ליה, משום הכי איבד ד"א, ונפילה לא קני. ה"נ איבדו הקול באותו זמן, וחרב לא הועילה להם.

ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו ה' אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה: ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם: ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי ה' ותזדו ותעלו ההרה: ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה: ותשבו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקלכם ולא האזין אליכם: [דברים א]

וזהו מה שהתרה בהם בפרשת אלה הדברים: [א, מב] "לא תעלו ולא תלחמו וגו', ותחגרו איש כלי מלחמתו וגו', ויצא האמורי וגו', ויכתו אתכם ותשובו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' לקולכם ולא האזין אליכם". ובסוף כתיב: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה וגו', ויאמר אלי ה' עבור" וגו'.