קרבן מנחה (חאגיז)/ק

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ק. ויקרא את שמו נח וגו' [פרשת בראשית][עריכה]

ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה': [בראשית ה]

במדרש פרשת נח [פרשה כה אות ב'][1] שעד שלא בא נח היה התהום עולה ושוטף העצמות של מתים שהיו בקברותיהם. ועוד, עד שלא נולד, לא היתה פרה רוצה לחרוש, ולא החמור לטעון וכו', כשבא נוח בטלו גזרות אלו. ואיתא התם, דהיל"ל נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו וכו'.

והטעם שהיו אבלים על עצמות אבותיהם, שהיו מצטערים בקבר דומיא דיום ליקוט עצמות אביו דחייב להתאבל [מוע"ק ח ע"א], והתנחמו בלידת נח. ועוד, שהיו צריכין לעמול ולטרוח לישא משא על כתפיהם, שלא היו הבהמות נשמעות להם, ונחו מאותו צער.

ויש לומר דרמוז בתיבת זה שיש בו ב' טעמים, השני גרשין שהוא מעמיד גדול רומז ויקראו את שמו נח לאמר זה הוא שבא לנו נחת רוח בשביל שהבהמה נוחה ליטען. ואח"כ בא התלשא שמושך קצת, שאמרו דבר אחר, ולא שרמוז בשם אלא מלבד הנייחא זה ינחמנו מן העצבון והאבילות.

ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר: [שמות כג]

ובמש"כ יתורץ פסוק [שמות כג יב] "וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך", ר"ל אם תשמור השבת ותנוח בו, גם השור יהא נוח להשמע לך.


[1] ויקרא את שמו נח לאמר (ה, כט), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש, לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש, והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח, נחו. ומנא לן, נאמר כאן ניחה, ונאמר להלן (שמות כג, יב) למען ינוח שורך וחמרך, מה ניחה שנאמר להלן ניחת שור, אף ניחה שנאמר כאן ניחת שור. רבי שמעון בן לקיש אמר לא השם הוא המדרש, ולא המדרש הוא השם, ולא הוה צריך קרא למימר אלא או נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם. שתי פעמים כתיב (עמוס ה, ח, ט, ו): הקורא למי הים, כנגד שתי פעמים שהיו המים עולים ומציפין אותן בתוך קבריהם, אחת בשחרית ואחת בערבית, הדא הוא דכתיב (תהלים פח, ו): כמו חללים שכבי קבר, שוכבים שלהם חללים היו, כיון שעמד נח, נחו. נאמר כאן ניחה ונאמר להלן ניחה (ישעיה נז, ב): יבוא שלום ינוחו על משכבותם, מה ניחה האמור להלן ניחת קבר, אף ניחה האמורה כאן ניחת קבר.