קרבן מנחה (חאגיז)/צו

צו. לא תבשל גדי בחלב אמו

בפרשת משפטים בתרגום שני גבי "לא תבשל גדי" - "עמי בית ישראל לית אתון רשאין לא למבשלא, ולא למיכל בשר וחלב מעורבין כחדא, דלא יתקוף רוגזוי ואיבשיל עיבורכון דגנא וקשא תריהון כחדא".

ובפרשת כי תשא [לד כו] "דלא יתקוף רוגזי בכון, ואירשין פרי אלניכון עם בוסרא בלבלוביהון וטרפיהון כחדא".

נראה הטעם, משום דבשני הפסוקים הקדים "ראשית בכורי אדמתך תביא", ובפסח נידונין על התבואה [ר"ה טז ע"א] שממנה מביאים הביכורים תחלה, לפיכך הזהיר, שאם יבשלו בשר עם חלב שיעשה גוף אחד, גם הדגן שעולה בראש השבולת יתבשל יחד עם הקש ויעלה הכל קש ותבן, כמו שאירע לפעמים. ואח"כ בעצרת נידונין על פירות האילן [שם], ואין דרך בישולם במה שיעלו עם הלולבים והעלים, אלא גדלים, וכשהם בוסר בא הרוח ועוקרתן הכל יחד שלא יועילו למאומה.

ומעיקרא רמז לבישול, ואח"כ בא רמז לאכילה, שניכר הבשר מבושל ואוכלו, גם כשהפרי ניכר יעקר.

ובשניהם עירב הבישול והאכילה, לרמוז למשז"ל "לא אסרה תורה אלא דרך בישול", אבל לעולם קרא קמא לבישול, ותניין לאכילה.

ובפרשת ראה תרגם: "לית אתון רשאין למבשלא, כל דכן למיכול בשר וחלב". ובשלשתם לא הזכיר איסור הנאה, וכי היכי דלא נשווייה דפליג אתנאי דידן ואגמ', איכא למימר, דלענין איסור הנאה סמך ליה קרא לנבילה דשריא בהנאה, משא"כ בבשר וחלב, לומר אע"פ שהתרתי לך ליהנות מן הנבילה, לא תבשל. אם תאמר דלאיסור בישול אתא, הרי כבר נאמר. א"ת דלאסור באכילה, כ"ש מאיסור בישול. וכי תימא כלאי זרעים יוכיחו, אין לומר כן, דהא איכא קרא אחרינא, וממילא דהאי קרא לאיסור הנאה הוא דאתא.