קרבן מנחה (חאגיז)/צב

צב. לא נעבור בשדה וכרם [פרשת חוקת]

נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נסור ימין ושמאל עד אשר נעבר גבלך [במדבר כ יז]

בפרשת חוקת באדום "לא נעבור בשדה וכרם" [כ יז], בתרגום שני: "לא נשרגנא בתולן, ולא נאננס אריסן". ובירושלמי תרגם להיפך. וכן לקמן גבי סיחון, בתרגום המכונה ליהונתן תרגם "בשדה ובכרם" כמו הירושלמי, "לא נאנס אריסן ולא נשרגנא בתולן". והכי מסתברא, דכרם סתמא יש לה גדר, וכן דרך הבתולות להיות סגורות בבית, משנתארסו יוצאות וחולות בשדות, סימן לדבר "כי בשדה מצאה" [דברים כב כז]. נמצא שמה שתרגם בסיחון הוא האמת מוסכם עם הירושלמי. ובאדום שתרגם להיפך, הוא נוסחא משובשת.

גם זו ראיה למ"ש בסימן נ"ד שהכל תרגום אחד בחילוף קצת נוסחאות. עיין סימן צ"ו.

טעות דוד בחטא בת שבע

מעתה, כשראה דוד תרגום שדה וכרם ארוסות, ובחוקי המלוכה כתיב "ואת שדותיכם ואת כרמיכם יקח ונתן לעבדיו" [ש"א ח יד], וארוסה חמורה דבסקילה, ואשת איש בחנק נשא ק"ו.

ובזה מתורץ כי לא הרגיש כאשר בא אל בת שבע, עד בא אליו נתן הנביא. והדרשה דגט כריתות כותב [שבת נו.], תדרש דעת יחיד הוא, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שחטא דוד ובא על אשת איש, וכשנודע לו שחטא, עשה תשובה שלימה, והקב"ה מחל לו. וכבר אמרו [ע"ז ד ע"ב], לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו'. וחייבין אנו לומר דטעה דוד בזה, שהרי תבעה לאביגיל והתם מאי גט הוה.

ומה שאמרו, שכבר נגמר דינו הרי הוא כמת, שקר הוא, דגוסס ויוצא ליהרג חיים הם לכל דבר בפרק קמא דערכין [דף ו ע"ב].