קרבן מנחה (חאגיז)/צא

צא. במעשה דאביגיל אשת נבל [שם]

ותפל על רגליו ותאמר בי אני אדני העון ותדבר נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך: אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את נערי אדני אשר שלחת: ועתה אדני חי ה' וחי נפשך אשר מנעך ה' מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל אדני רעה: ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני: שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך: ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע: [שם]

כשבאת אביגיל "ותפול על רגליו ותאמר בי אדני העון" [שמואל א' פכ"ה פכ"ד] יש מאריך טרחא באני אדוני והעון באתנח [] לומר פגע בי תחילה, ואח"כ רמזה לו בתיבה בפני עצמה העון, לומר ראה מה אתה הולך עון יש בדבר זה.

ותדבר נא אמתך באזנך ושמע את דברי אמתך, כוונתה לומר לפניו דברים שצריכין שיכנסו באוזניו ויבין הנסתר. וגם שישמע המשמעות הנראה לכאורה.

אל נא ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל הפשט מובן, אלא קשה דהיה לה לומר אל איש הבליעל ההוא שלא היה בפניהם לומר הזה. ועוד, אל איש ואח"כ על נבל. אלא רמזה לו, לא תשגיח אל דברי יצה"ר הוא אדם בליעל שהוא כאן עמך שמפתה אותך על נבל. כי כשמו כן הוא, ואינו בדין ליתפס על נבלותו, כי טבעו הוא כך, ואין כח בידו להפוך הטבע שלו, ולא תרצה נקמה גדולה מאויביך, אלא שיהיו נבלים.

ואתה אדני וגו' אשר מנעך ה' מבא בדמים והושיע ידך לך כשהיית במערה עם שאול וחתכת הכנף, לולי ה' שמנעך מבא בדמים, היית ידך מושיע לך, כי מטבעך הוא להיות שופך דמים. אלא נבואה היתה, ונשבעה חי ה' וחי נפשך שה' הוא שמנעך נגד טבעך, ואם היתה עם נבל סייעתא דשמיא, היה פותח את לבבו לתת לך שאלתך, אלא שלא עזרו ה'.

ויש לומר עוד בזה, "לכן יהיו כנבל אויביך" ולא תבקש עליהם רעה גדולה ונקמה, אלא שלא יהיה ה' עמהם.

ועתה הברכה הזאת אשר הביאה שפחתך לאדוני, כאן י"ל מה שאמרו ז"ל [מגילה יד ע"ב] שתבעה, דכיון דהביאה דורון והוא אדם חשוב והיה מחשיב עצמו למלך, וס"ל דמלך מותר באשת איש כמ"ש בסי' דלקמן, וקי"ל [קדושין ה ע"ב] נתנה היא ואמר הוא מקודשת, היינו תביעה.

השיבה בחכמתה, שא נא לפשע אמתך וגו' הפשט ידוע, אלא רמזה לו, לדבר הזה תמחול, כי אפילו לדבריך דמלך מותר באשת איש, עדיין שאול קיים, כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן, ואז שתהיה מלך תעשה כחפצך. וכיון שמלחמות ה' אתה נלחם עד שאתה הולך וכובש האויבים מבחוץ, בדין הוא כי רעה לא תמצא (לך) [בך] מימיך כי אני ידעתי. ויקם אדם בליעל לרדפך הוא יצר הרע, ולבקש את נפשך זהו אומנות לאבד הנפש היקרה, אבל בשר ודם אם יהרג לא יירע לנפשך, ואם תנצחהו תהא נפשך בצרור החיים, ואם לאו נפשך בתוך כף הקלע, אלא שכינתה את נפש אויביך, בזה תבין השאר.