קרבן מנחה (חאגיז)/פח

פח. במעשה דחנניה מישאל ועזריה [דניאל פ"ג]

בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרוס סבכא פסנתרין סומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא: ומן די לא יפל ויסגד בה שעתא יתרמא לגוא אתון נורא יקדתא: כל קבל דנה בה זמנא כדי שמעין כל עממיא קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנטרין וכל זני זמרא נפלין כל עממיא אמיא ולשניא סגדין לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא: [דניאל ג]

עם מ"ש חז"ל [חולין קט:] כל מאי דאסר רחמנא שרא כנגדו, אסר לן דמא והתיר לן כבדא. יש לומר, מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דגם המלכים מניחים בגזרותיהם פתח קטן, כדי שאם יפול ויכשל אחד מן הגדולים יוכל להצילו.

הלא תראה, נבוכד נאצר התחיל בדברים רכים לדבר עם חנניא מישאל ועזריה, והם השיבו קשות ואמרו [דניאל ג טז] "לא חשחין אנחנא מילתא להתבותך", ומה היה להם להשיב.

דע, שהיתה להם טענה גדולה, הכרוז יצא "בעידנא דתשמעון קל קרנא וכו' וסומפוניא" וכו', ובשעת אסיפת האומות לא היתה שם סמפוניא, והיה להם מקום לטעון, כי מאחר שלא שמעו אותו כלי זמר שהתנה עליו, לא היו חייבין להשתחוות, והיו ניצולין בכך. ולא חשו להשיב, מטעם דאפילו שמעו "לאלהך לית אנחנא פלחין", אז אמר "למזא לאתונא חד שבע" ר"ל אחד משבע ממה שהיו מתנין להבעירו, כדי שלא תצא רוחם מהרה, כי כן היה דרכו כדכתיב בנביאי השקר "אשר קלה מלך בבל" [ירמיה כט כב] עשאם כקליות [גמ' סנהדרין צג.].