קרבן מנחה (חאגיז)/פז

פז. חטא אדם הראשון

אמרו על אדם הראשון שהיה כפוי טובה [ע"ז ה,ב], וזה שאמרו ז"ל [ב"ר יט, ה] "אשכול סחטה לו", הכוונה שביקשה להצילו מן המיתה בהא דאיתא בגמ' ביצה [כב.] רב אשי[1] כחל עיניה מארמאה ביו"ט, והקשה לו רב כהנא דהא עמיץ ופתח, א"ל הו"ל מסייע ואין בו ממש. [וכן פסק הרמב"ם [פ"ט מהל' שבת הט"ז], וצ"ע גבי גילוח פאות דהטיית הראש קרי מעשה וחייב].

הנה חשבה חוה להצילו במה שסחטה אשכול לתוך פיו, דמה שבולע דמי לעמיץ ופתח. וזהו שהתנצל אדם "היא נתנה לי", אני לא עשיתי מעשה. אלא שאמר דרך תרעומת "אשר נתת עמדי".

ואפשר, שלכך לא מת בו ביום דהתנצל[2] בזה לפי שעה, כי לפי האמת בתוחב לחבירו בתוך פיו והוא בולע חייב, דאי לא תימא הכי, נואף ונואפת היכי קטלינן לה, והא אשה קרקע עולם [סנהדרין עד ע"ב]. אלא כיון דמיקרבא הנאתה וא"א זולתה, כעביד מעשה דמי.

---

[1] לפנינו איתא דאמימר כחל עיניה, ורב אשי הקשה לו.

[2] לכאורה הכוונה שניצל.