קרבן מנחה (חאגיז)/עא

עא. "וסמכת את ידך", "ונתת מהודך" [פנחס]

ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו:

והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם:

ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל: [במדבר כ"ח, י"ח – כ']

אבא מארי זללה"ה בספר מבקש ה' [פרשת פנחס דף רמו ע"א סוף דרוש ב'] גבי "וסמכת ידך עליו", "ונתת מהודך עליו", חד אמר כמדליק מנר לנר וחד אמר כמריק מכלי אל כלי, דלא פליגי, גבי תורה אין חסרון במשה במה שהאציל ליהושע, היינו נר מנר שאין שם חסרון. אבל בהוד מלכות, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, וכשנתן הוד מלכות עליו והריק ממנו נשאר הדיוט[1]. כי בתורה ובנביאות מי יתן כל עם ה' נביאים.

אך טוב לישראל וגו' [תהלים עג]

מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב: [תהלים עג א]

עוד לו פרשת לך לך [דף כ"ח ע"ב] משם הרב (אביו) [זקינו ר' שמואל] ז"ל, גבי מה שפי' בב' פרשיות כתב לנו משה ואנו למדין אותם מפרשיותיו של אותו רשע וכו', לכך אך טוב לישראל במיעוט, דאלהים לברי לבב ומקטרגת מדת הדין לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעתיד לבא וכו'.

לה' אלהינו הרחמים והסליחות [סליחות]

לה' אלהינו הרחמים והסליחות – כי חטאנו לו. [סליחות]

עוד לו בשם זקנו כמוהר"ר יהודה הכהן ז"ל [פרשת לך לך דף כ"ח ע"א], דלה' אלהינו הרחמים והסליחות - כשחטאנו לו. אבל, עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכפורים מכפר, ואין הקב"ה נפרע בעה"ז, אלא כישיגיעו הדברים בין אדם לחבירו כמו בדור המבול וסדום.

ובמדרש משפטים "נתתי לה תורה, תן לה משפטים", ר"ל שע"י יושפטו אם לא ישמרו התורה.

---

[1] ושם הוסיף לבאר: "ונתת מהודך" היינו לענין המלכות, שהנותן לחבירו אינו משאיר אצלו מה שנתן. "וסמכת את ידך" היינו לענין תורה ונביאות.