קרבן מנחה (חאגיז)/סט
סט. מעלת החכם כנגד העשיר
כי בצל החכמה בצל הכסף [קהלת ז' יב], ר"ל, הרוצה להסתופף בצל החכמה, צריך ג"כ צל הכסף. שהחכם בעצמו הולך אצל העשיר, ובעשרו מתגדל ממנו.
א"ל שמואל לר' יהודה, רישך בקרירי, רישא דרישך בחמימי [שבת נה ע"א] אע"ג דשמואל ריש מתיבתא וגדול בדורו, היה מר עוקבא ריש גלותא בשביל עשרו, ואע"פ שהיה תלמידו, היה שמואל רבו כפוף אליו לענין דינא.
וזהו ששאלו לחכם אחד, מפני מה החכמים מצויים אצל העשירים, ואין העשירים באים אל בתי החכמים. והשיב, שהחכם מכיר בחסרונו ומה שיש יתרון לעשיר עליו. אבל העשיר שלא ידע ערכה של חכמה, אינו מחפש אחריה. א"כ בערך זה יש יתרון לעשיר מן החכם, אבל יש יתרון אחר לדעת אותו, והוא, שהחכמה תחיה בעליה, כדכתיב [משלי ח יב] "אני חכמה שכנתי ערמה", וכמה יצילו מן הסכנות בחכמתם, והעושר מרבה עליו רעים רודפים גנבים ולסטים המבקשים את נפשו.
כה אמר ה' אל יתהלל החכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו: כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה': [ירמיה ט]
ואמר הנביא [ירמיה ט כב] "אל יתהלל החכם" ואל יתהלל בוי"ו[1], ואח"כ "אל יתהלל העשיר" בלא וי"ו. שהחכם מחשיב עצמו גבור, כמ"ש קהלת "טובה חכמה מגבורה", ואינו מחשיב עצמו עשיר, כי לא לנבונים עושר. אבל העשיר מחשיב עצמו לחכם וגבור.
[1] אל יתהלל הגבור כתיב בוי"ו דקאי על החכם, דהיינו שהחכם לא יתהלל בחכמתו ולא בגבורתו, כי החכם יש בו גבורה.