קרבן מנחה (חאגיז)/סג
סג. ברך על פירות האילן ב"פ האדמה [ברכות]
בפרק כיצד מברכין, "ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא". ואמרינן, מתניתין רבי יהודא היא, דאמר עיקר אילן ארעא היא, דתנן [בפרק קמא דבכורים] יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא, ר' יהודה אומר ר' יהודה אומר מביא וקורא.
ולת"ק צ"ל, דס"ל אילן מכיפיה מיבריך, שאחר שהארץ גדלה, גוף העץ הוא בתוכו מתברך, ומוציא פירות מעצמו בלא סיוע הארץ, על דרך שאמרו בנהר מכיפיה [בפרק ט' דבכורות דף נ"ה].
וזה דומה לאב שהוליד את הבן ופרנסו וגדלו, כי שוב אין לבן צורך לאב לענין להוליד בדמותו כצלמו. והכי דייק קרא "תדשא הארץ וגו' עץ פרי עושה פרי למינו", דהיה לו לומר "תדשא וגו' עץ פרי למינו", "עושה פרי" משמע מעצמו.
וכיון שאין לארץ חלק בפירות, מש"ה אם ברך בורא פרי האדמה על פירות האילן לא יצא.
ור' יהודה אמר לך, אילו עמדה הארץ בצוויה [ר"ל המלאך הממונה] והיתה מוציאה עץ פרי שהיה טעם העץ כטעם הפרי, שזה האילן מתברך ומוציא מתוכו. עכשיו שלא עמדה בצוויה, ואין טעם העץ כטעם הפרי, לעולם הוא צריך לארץ. וכי היכי ד"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע" הכל מן הארץ, העשב והזרע, הכ"נ "ועץ עושה פרי" הכל מן הארץ.
ות"ק סבר אפילו הכי העץ הוא עושה הפרי אשר זרעו בו למינהו.
ואם תאמר, והרי איפכא שמעינן לה, שרצתה לעשות רצון קונה, ועוד דרשה למינהו בדשאים, ואיך נהפכה.
ועוד, מאי מעליותא בטעם עציו ופריו שווים, הרי אתרוג ואין העץ נאכל.
לכך יש לומר, דהתם[1] "פרי עץ" כתיב, שהפרי נוטה לעץ, והעץ בהוייתו. אבל הכא כתיב "עץ פרי" שהעץ יהיה פרי.
וצריך לומר, דהפרי לעולם היה מעולה בחשיבות, כמו קורא של דקל שנאכל, אבל התמרים חשובים יותר.
וטעם לשנוי נראה[2], דהארץ אמרה, הרי האדם עתיד להבראות, והיה אם יחטא ואשם, ובא עליו הארבה והחסיל וגו', ויאכל את כל עצי השדה כשיהיו ראויים לאכילה. ואם שוב ישוב מחטאו ולא ימצא מפירות העץ עד אחר כמה שנים.
והאלהים עשה את האדם ישר בארץ לעשות רצונו, ולא פנה אל שטי כזב. ולפיכך, נתקללה עם האדם, שפתחה פיה לשטן לומר שיחטא האדם, וכשחטא לקתה עמו.
"יש סדר למשנה" במסכת ברכות
הנה, הרמב"ם ז"ל [פ"ד מהלכות בכורים] פסק כת"ק. ויש ספרים בחיבורו דגרסי שאם ברך בורא פרי האדמה לא יצא, דמתני' דברכות יחידאה.
ואע"ג דאין סדר למשנה לומר סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם - בב' מסכתות[3]. מה', במסכת ברכות יש לומר, דלכו"ע יש סדר, והיא ראשונה לסדר אמונה. דיש בה קבלת עול מלכות שמים, ומילי דתפילה, וברכות השבח.
[1] לענין אתרוג דכתיב ביה "פרי עץ הדר".
[2] כלומר, למה שינתה האדמה מרצון ה'. [וחוזר לקושיא ראשונה ששאל איך נהפכה לעשות נגד רצון ה'].
[3] ובתוס' [בברכות שם] כתבו דהלכה כר' יהודה שסתם לן תנא כוותיה, והטעם מבואר בברכי יוסף [סי' ר"ו אות א'] דהוא משום דאין סדר למשנה לומר בב' מסכתות "סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם", ופסקינן כסתם.