קרבן מנחה (חאגיז)/סב
סב. חייב אדם להקביל פני רבו ברגל [ר"ה ט"ז]
וא''ר יצחק, חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת", מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל. [ר"ה טז:]
חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. נראה דהכי דריש ליה "מדוע את הולכת אליו היום" [מ"ב פ"ד], שהוא יום הקצירה. ואפילו שהיה חודש ושבת, את אשה ולא הוה לך למיזל[1]. משמע דאיכא סברא באיש דבחדש ושבת בעי למיזל. מה' בלא חיובא, הא במועד דומיא דג' רגלים איכא חיובא, דחשיבה כמקבל פני שכינה.
ויהי היום - זה ר"ה
ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים: [מ"ב פ"ד]
אחד שאל דאמרינן "ויהי היום" - הוא ראש השנה. וכתיב "ויצא אל אביו אל הקוצרים"[2].
ולאו מילתא היא, דהיכא דמוכח בהדיא דלאו ר"ה הוא, ליכא מאן דאמר. דהא הכא כתיב "אל הקוצרים" ואין קצירה בר"ה.
[1] אולי כונתו למידרש "את" שאת אשה, אבל איש בעי למיזל.
[2] כן הקשה הרב מנחת יהודה [פתייה] אות ק"ו. והשאירו בצ"ע עי"ש.