קרבן מנחה (חאגיז)/נה

נה. ואנכי עפר ואפר [פרשת וירא]

ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר [בראשית יח כז]

"ואנכי עפר ואפר", בקש לטהר מכל צד, מצד שהוא עפר כשיהיה בקבר, ואע"ג דנעשה רקב והוא טמא כמלא תרווד רקב, כדתנן [בפ"ב דאהלות מ"ח], תנן "מלא תרווד רקב ועוד מעפר קברות טמא, ור"ש מטהר". ויש לו לתפוס סברת ר' שמעון, דכיון דמסתמא יש עפר מעורב טהור, דאפושי טומאה לא מפשינן, כדאיתא בפרק ב' דביצה. וכי תימא ה"מ בדרבנן כי היכי דלא לשרוף עלה תרומות ומעשרות, אבל בדאורייתא אחרי רבים להטות. לפיכך אמר "ואפר", שכיון שהושלך לאור כשדים, הו"ל כנשרף ותנן התם "אפר שרופים, ר' אליעזר אומר שיעורן ברובע, וחכמים מטהרים". וכל העומד להיות הוה ליה כמי שהיה.

בקש לתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואמר: "הנה נא הואלתי", ואם תאמר מי זה אשר יערב לבו לקרבה לפני ה' אשר לא יקרא, והוא מלובש בגוף הנגוף הזה. לזה הורה שסופו ותחילתו הוא טהור, וכל זה כדי להציל ה' ערים. וכמ"ש לעיל סימן ט' שלמה שנתן נפשו על המקדש, שכל המטריח, כביכול בנפשו הדבר.