קרבן מנחה (חאגיז)/נא
נא. ויפגשהו ה' ויבקש המיתו [פרשת שמות]
שם בגמרא [נדרים לב.] "אמר רשב"ג לא למשה בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק". ובתרגום שני[1] פירש, דהוה גרשום ערל, מן התנאי שהתנה עם חמיו, שהבן הראשון יהיה לע"ז.
ובזה א"ש דנראה דבור מיותר, מאחר דכתיב "ויקח משה את אשתו" וגו' [שמות ד כ'] שהחזיק בדרך, א"ל הקב"ה "בלכתך" [שם כ"א] וגו', אלא כלפי משה דבר, "הנה אנכי הורג את בנך בכורך - ויהי בדרך במלון" וגו'.
והנה רש"י ז"ל פירש, שהיה אליעזר, ולפיכך כתב דרצה לבלוע את משה, כי מה פשעו של תינוק שהיה קטן. אבל, אם היה גרשם, כבר היה גדול, והיה לו למול עצמו.
הבן הנולד תחילה יהיה לע"ז [שם][עריכה]
ומה שאמרו במדרש שהתנה הבן הנולד לך תחילה יהיה לע"ז, מכאן ואילך לשם שמים, הול"ל הבן ראשון יהיה לע"ז, והשאר לשם שמים.
אלא ר"ל הנח אותו הבן שידע מטוב ע"ז תחילה כמו "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" [שמות י"ח י"א][2], ואח"כ יהיה לש"ש[3].
[1] הוא הנקרא אצלינו תרגום יונתן, ועי' לקמן סימן נ"ד.
[2] וכתב רש"י: "מכל האלהים - מלמד שהיה מכיר בכל ע"כ שבעולם, שלא הניח ע"כ שלא עבדה". וכך רצה יתרו שיהיה עובד תחילה לע"ז ואח"כ יעבוד את ה'.
[3] וצ"ב הענין שהיה ליתרו שיהיה יודע מטוב ע"ז תחילה. ויתכן הכוונה בלשון סגי נהור, כלומר שע"י שיראה שאין ע"ז מטיבה כלום, מתוך זה יהיה בוטח בה' ביותר. זה נ"ל כוונת רבינו, ואם שגיתי אתי תלין משוגתי.
ועי' בעל הטורים [שמות ב טז] שכתב דמהאי טעמא נענש משה שהיה בן בנו כומר לע"ז שנאמר "ויהונתן בן גרשום בן מנשה" נו"ן תלויה לפי שהיה בן משה וקראו מנשה דתולין הקלקלה במקוקל [כדאיתא בב"ב קט:]
ולפי דברי רבינו א"ש מה שהיה יהונתן בן גרשום כומר לע"ז, ואח"כ עשה תשובה, שנקרא שמו "שבואל" על שם ששב לה' בכל לבו כמבואר בגמ' שם, וכמו שאמר יתרו יהיה תחילה לע"ז.
ולפי מה שביארנו שאין הכוונה שיעבוד ע"ז ממש למרוד בה', אלא שיראה שאין ע"ז מטיבה כלום, בזה יתבאר מה שנתבאר בגמ' ורשב"ם שם שלא היה לבו לע"ז אלא היה לבו לשמים, והיה עובד ע"ז בשביל פרנסתו.
ועי' ברשב"ם שם שהביא מירושלמי שאחר שעשה תשובה, שוב חזר לע"ז, והיה אומר למגישים בהמה לע"ז והלא אין מטיבה ואין מריעה וכו' עי"ש, וזה כדברי רבינו שידע מטוב ע"ז, וכמו שנתבאר שהוא לשון סגי נהור והיינו שידע שאין מטיבה כלום.