קרבן מנחה (חאגיז)/מה

מה. כי לעולם חסדו- עמנו [ברכהמ"ז]

טור או"ח [סימן קפ"ז] ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר "כי לעולם חסדו", ולא היה אומר "עמנו", כי חסדיו הם עם כל חי.

ובמה שכתבתי בספר צרור החיים, יתבאר שאין באים מזונות לישראל כמו לשאר אומות. הלא תראה, "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם", ועליהם אמר "טרף נתן ליראיו", וקשים מזונותיו של אדם הישראלי כקריעת ים סוף, משא"כ באומות. לפיכך, יש לשבח ליוצרנו יתברך בפרט על מה שמחדש עלינו, ולא על מה שהוא זן לעולם בכללו, אלא בתחילה "הזן את העולם כולו בטובו", ואח"כ "בטובו הגדול תמיד לא יחסר לנו".

וכן צ"ל "ובטובו חיינו" ולא מטובו חיים, אלא בטובו המיוחד לנו אנו חיים. ובסוף פרק השואל "השאילני בטובו" פירשו תוס' ז"ל בשביל שמחזיק לו טובה, ה"נ על דרך "והארץ נתן לבני אדם - לאחר ברכה".

ושם כתבתי, דהיינו כשהיינו על אדמתנו, אבל בגלות ובפזור הזה, משיירי שיריים של אומות העולם אנו אוכלים.