קרבן מנחה (חאגיז)/מד
מד. זיעת בתים טהורה [מכשירין]
זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה, זיעת האדם טהורה. [מכשירין פ"ב מ"א]
נשאל, לפי מה שאמרו הטבעיים בסיבת המעיינות היוצאים בבקעה ובהר, שהוא מחמת האדים שעולים מתחתיות הארץ בכח השמש שמעלה אותם וכאשר יפגשו בקערוריות הסלעים הקרים שם נקרשים והיו למים, כמו שיראה בימות החורף בעמודי השיש טיפות הרבה ונוזלין מהן, והטפשין סוברים שהעמודים מזיעין, ואיננו כי אם שפוגש האויר העב בהם ובכח קרירותם נקרש.
לפי זה קשה הא דתנן [פ"ב דמכשירין] זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה, שאין לה דין המים. ונראה שסותר ההקדמה והמוחש הנראה.
אשר על כן יש לומר, דלא מיירי בהזלה הבאה מחמת פגישת האדים, אלא בזיעה היוצאת מתוכן מחמת יושנן, וכן נראה בהן מראות אדמדמות או ירקרקות, ויוצא כעין ליחה מלוחה שקורין סאלניטרו. והכי דייק לישנא דהרמב"ם התם וז"ל: הבתים אשר הם במקומות השפלים מן הקרקע וגם כן המערות ונקירות הצור, הן עשויין להזיע, ואפילו אין שם מים. והודיענו, כי הזיעה ההיא אינה משקה, ואפילו אם היה משקה הבית טמא, הזיעה ההיא טהורה ואינה מכשרת, וכן זיעת האדם אינה משקה ועל כן היא טהורה עד כאן. הרי לך שהשוה זיעת בתים וכו' לזיעת האדם שיוצאה מגופו, ולא מיירי מקרישת האדים.