קרבן מנחה (חאגיז)/מא
מא. דבר נא באזני העם [פרשת בא]
דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב [שמות י"א ב']
דבר נא... וישאלו, מה שלא התיר להם ליטול מן המצריים בימות החשך, דמה לי זה מה לי זה, כדי שלא יטענו מהם יותר מדאי, אבל המשאיל כותב על פנקסו ויודע מה שהשאיל.
ועוד נראה, משום שהמצרים עובדי ע"ז היו, ומסתמא כל המצוי בבתיהם מתכשיטי הכסף והזהב היו של ע"ז. ואם היו ישראל חוטפין ועושין דין לעצמם, הוה ליה ע"ז של ישראל ואין לה ביטול, לפיכך אמר שיהיה בדרך שאלה על מנת שלא לזכות, ואחר כך בעת היציאה ובני ישראל יוצאין ביד רמה מכין את המצרים שיבטלו, דגוי מבטל ע"ז בעל כרחו.
וז"ש "דבר נא באזני העם וישאלו", לשון בקשה שיהיה דרך שאלה על מנת שלא לזכות ולא דרך חטיפה, שלא יאמר אותו זקן "ואח"כ יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם, שהרי מה שנטלו לא יועיל להם, שאסור בהנאה. אבל משום קיום דבורי איני צריך, שהרי לא נשתעבדו ת' שנה, והמשל לשאומרים לו למחר מוציאין אותך[1].
[1] עי' להחיד"א בספר גאולת עולם [הגדה ש"פ, מאמר אילו הרג בכוריהם], שהביא דברי רבינו, ומה שהוסיף לבאר עפי"ז.