קרבן מנחה (חאגיז)/לט

לט. אין כל חדש תחת השמש [קהלת]

נשאל כי אין כל חדש תחת השמש [קהלת א' ט'], ואז"ל תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע, וכי קצר קצרה יד ה' לחדש נפלאות בכל יום.

דע, שבכח מציאותו יתעלה אין סוף ותכלית לגדולתו, כי הוא מקור כל המקורות, וכל דבר שהיה גוזר שיהיה בעולם היה הולך ומתרבה עד אין חקר. ולכך אמרו ז"ל שהשמים היו נמתחים והולכים עד שגער בהם, וכל שאר הבריות עד שאמר לעולמו די, ובזה ניכרת גבורתו שכובש את יכולתו שהוא עד אין תכלית עד שיהיה כביכול מצמצם שכינתו בין בדי הארון, והיה בוחר בזה יותר משמים ושמי השמים.

הלא תראה בפיל ובגמל יש בהם קרבים ובני מעים, וישנם גם כן בשרצים הקטנים מאד, במה יתודע יותר כחו שיתגדל לעד, הלא בדברים שדקים שהם כמעט בלתי נראים לעין.

ואמר ית' [ישעיה סו] "ואל מי אביט אל עני ונכה רוח" שהוא משתעשע כביכול שכובש מתנת ידו המלאה והרחבה כדי לנסות לחרדים על דברו, ולהיות כן שמעלת יכולתו יתברך נכרת בצמצום אין בדעתו להוסיף על מה שגזרה חכמתו בששת ימי בראשית, שאם בא לחדש דבר ילכו הדברים עד אין חקר ולפיכך התנה עם בריותיו בתחילת מעשיו על הנסים. וזהו שהקדים המשורר [תהלים קלד] "לעושה נפלאות גדולות" ואחר כך "לעושה השמים", [ועיין סימן ק"ג].