קרבן מנחה (חאגיז)/לב
לב. נפש עמל עמלה לו [משלי ט"ז]
נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו: [משלי ט"ז כ"ו]
מן התורה אין חייב בברכת המזון אלא אם אכל כדי שביעתו [ברכות כ:]. ואם כן, העני יש לומר שפטור מן התורה, דכפין עניא ולא ידע [מגילה ז:].
וזה שכתוב [משלי ט"ז] "נפש עמל עמלה לו" ולעולם היא בעמל תאוה לאכול. ובזה, "כי אכף [סגר] עליו פיהו"[1].
עיין הא דתנן במציעא [צא:] "הפועלים אוכלין מאומן לאומן" וכו', אם י"ל כך, שאין מקום לשביעה שמתעכל מהרה.
[1] כלומר שאינו יכול לברך.