קרבן מנחה (חאגיז)/כח

כח. טעם לדבור האתון [פרשת בלק]

ויפתח ה' את פי האתון [במדבר כח כב]

טעם לדבור האתון להראות העמים והשרים כי בזה שהאתון בהראות לפניה המלאך נהפך דעתה ודברה דברים של טעם כמו השמש שיאיר ויזריח ניצוצות במבואות האפלים ובאשפתות יאירו כך בלעם לא מחשיבותו היה מתנבא אלא שחפץ ה' לפי שעה בכך שלא יאמרו האומות וכו'.

ועוד יש ללמד לבני אדם שלא ידחקו את השעה כשרואין עכוב גדול יוצא מן הטבע כההיא דרגל פרתו.

ואין זה דומה לשועל הפסיקו ופתו נפלה מפיו, דהתם ליכא עיכובא.

מעוות לא יוכל לתקון

נואף אשה וגו' הה"ד מעוות לא יוכל לתקון וכו', ר"ש בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה פנויה והוליד בן או בא על אשת איש אע"ג דלא הוליד. [מד"ר נשא פרשה ט' אות ו']

נואף אשה חסר לב, מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר[1]. [מדרש רבא נשא פרשה ט' עי"ש].

אי נמי, כל המחטיא אחר עמו[2], אבל המשחית נפשו בלבד הוא יש בידו לתקנה.

---

[1] קשיא ליה למדרש אמאי הוי חסר לב בזה יותר משאר המעשים, ומפרש משום דאינו יכול לתקון.

[2] כלומר, מהאי טעמא נואף אשה אינו יכול לתקון, משום שמחטיא אחר עמו, ואין בידו להשיב חבירו בתשובה.