קרבן מנחה (חאגיז)/יג
יג. ביום ההוא לא יהיה אור וגו' [זכריה יד]
ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון: והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור: [זכריה יד]
כל הדברים הנבראים יש להם צל, זולת לגבי הקב"ה אין חשך ואין צלמות, כי הוא יתעלה מקור האור. ולעתיד לבא לא יהיה שם צל, אלא כאור שנברא בששת ימי בראשית, דגם בזה אין צל ולא חשך[1]. וזה שאמר "ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" [זכריה י"ד].
[1] בבראשית כתיב: "ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה", מבואר דהחושך הוא הלילה, וכשאמר הכתוב "לא יום ולא לילה" הכוונה שלא יהיה אור ולא יהיה חושך. והיינו דכלפי השמש שייך ענין אור וחושך, כיון דהשמש שייך להסתיר האור שלה ואז במקום המוסתר יש צל והוא חושך. אבל כלפי אורו שלעתיד לבוא לא יהיה שייך להסתיר האור ההוא על כן אין צל כלפי האור ההוא. וכמו שאמרו חז"ל לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה, ואין נסתר מחמתו.
אמנם היא גופא קשיא דבאור ששת ימי בראשית היה חושך והסתרה מן האור דכתיב "ולחושך קרא לילה", וצ"ל דאור זה אינו מהסתרת האור אלא יצירה בפני עצמה, ויל"ע. זה נ"ל בכוונת רבינו זיע"א, ואם שגיתי אתי תלין משוגתי.