קרבן מנחה (חאגיז)/ז
ז. ברדלס – רמז ליצה"ר
ברדלס פירש הרמב"ם סוף פ"ק דקמא שהוא בנקרא בערבי אלדב"ע. דע, שזהו מין חיה שהוא מצוי ביערים שבארץ ישראל, וכך קורין אותו עוד היום וספרו הרבה מחוטבי העצים, שדומה קצת לחמור, ויש לו זנב גדול, וקולו נעים, והולך ובא בפני בני אדם, ומכשכש בזנבו, וצונף בפיו, עד שנראה כמין זמר נעים, ומרוצתו קלה כצבי. ואשר נפתה והולך אחר קולו, גונב את דעתו, והוא מרקד לפניו ומשתגע כמו הקוף, עד שמוליכו לחורו כשור אל טבח יבא. ואין תקנה, אלא להראות לו חרב שלופה ולגעור בו בעצים ובאבנים. ובורח מן האש [הלא כה דברי כאש], ואם אירע שהלך אחריו פתאום הפתי שלא ידע, ישליכהו באחד הפחתים ושם יאכלנו ועצמותיו יגרם זהו ממש כדמיון היצר הרע[1].
ושאלתי אם יש דרך לתפוס אותו. ואמרו, שהוא פחדן הרבה, והולכין הציידין אחריו מרחוק, כשרואים שנכנס לחור שלו, מהם עולים לראש המערה, ומהם דרך החור, וצועקים אלו כנגד אלו בדברים, כנראה שהם לחש, וצדין אותו בשלשלאות של ברזל ומתג ורסן עדיו לבלום, ומושכין אותו כחמור, כן שמעתי מפי רבים מגידי אמת, זה שלא כנגד זה.
ונראה, שאי"ז הברדלס הנזכר בפסחים [ט ע"ב] גבי מקום שחולדה וברדלס מצויין שם אין צריך בדיקה, דאין זה אותו, אלא מין שרץ.
דרך צידת הפילין[עריכה]
אגב אגידה מה ששמעתי בדרך צידת הפילין, יש שפורסין מחצלאות ע"ג עצים דקים במקום שדרכן לעבור, והוא נופל במצודה ואינו יכול לעלות משם, ועוד שאין לו קפיצין, שהשוק והירך הכל עצם אחד.
ויש מקומות שהולכין בלילה להשען על אילן אחד, וקודמין הציידים ונוסרין את האילן סמוך לעיקרו וכשבא הפיל להסמך עליו מפיל האילן והוא נופל ובאין בני אדם בחרבות וברמחין כאילו רוצים להרגו, ואחר כך באים עליהם אחרים ומכין אותם ומצילין אותו מידם, והולכים אצלו ושוחקין ומחככים בראשו והוא נמסר בידם, כי מכירו חסדם ומעמידים אותו והולך אחריהם.
[1] עי' מדרש תלפיות [ענף ברדלס] שהביא דברי רבינו. ועי' עוד במשנת חכמים [תכ"ז] בענין זה, ובמה דדמי ליצר הרע.