קרבן מנחה (חאגיז)/ה
ה. מי שנודר בתורה ומבדה
הנכנס לבית כל מה שיגזר עליו בעל הבית יעשה, ומעשה בשמעון בן אנטיפטרס שהיו אורחין נכנסין אצלו וגזר עליהן שיאכלו וישתו, והיו נודרין בתורה שלא יאכלו ושלא ישתו, ואח"כ היו אוכלין ושותין. בשעת פטירתן היה מלקה אותן. נשמעו הדברים לפני רבי יוחנן בן זכאי וחכמים וקנטרן בדבר. אמרו מי ילך ויודיענו, אמר להם רבי יהושע אני אלך ואראה מה מעשיו. הלך ומצאו על פתח ביתו, אמר לו שלום עליך רבי, אמר לו שלום עליך רבי ומורי. אמר לו בית אני צריך אמר לו שב לשלום. ישבו ועסקו בתורה עד הערב. לשחרית אמר לו רבי אלך למרחץ אמר לו כרצונך היה רבי יהושע מתירא שמא יקפחנו על שוקיו. לאחר שיצא אכלו ושתו, אמר מי מלוני, אמר לו אני. היה רבי יהושע מחשב בדעתו ואומר מה אשיב לחכמים ששגרוני. נפנה רבי יהושע לאחוריו אמר לו רבי למה נפנית לאחוריך אמר לו דבר אני צריך לשאל ממך, מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותם ולי לא הלקית אמר לו רבי אתה חכם גדול ודרך ארץ יש בך, בני אדם חנכנסין אצלי גזרתי עליהן שה' אוכלים והן נודרין בתורה ועוברין. וכך שמעתי מפי חכמים, שכל מי שנודר בתורה ועוברה לוקה ארבעים. אמר לו ברוך אתה לשמים שעשית כך, חייך וחיי ראשך, מי שנוהג לעשות כך הלקה אותו ארבעים שלך וארבעים של חכמים ששגרוני הלך ר' יהושע וספר דברים לפני חכמים מה שראה ברבי שמעון אנטיפרס. [דרך ארץ רבה פרק ד']
בפרק ה' מסכת דרך ארץ: "שכל מי שנודר בתורה ומבדה לוקה מ' וכו', וארבעים אל ארבעים שלך". תיבת אל יש להבין[1]. "אמר לו ר' יהושע חבוט חביטך, שהדין עמך, שכל הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה בשעת איסור הבמות, כל שכן המבטלו, אם כן ארבעים שאתה נוהג להלקותם יפה דנת, ועוד ארבעים מצד החכמים ששגרוני אצלך". כי שתים רעות עשה[2]. ורמז לו שאין זה מלקות גמור, אלא מכת מרדות במקל או בכל דבר. עיין מ"ש בסימן קל"ד.
[1] לפנינו כתוב: "של חכמים".
[2] כלומר: האחד הוא איסור הנדר, והשני מה שעבר על הנדר. ומה שאמר לו "מצד חכמים" היתה כוונתו שהוא מכת מרדות כפי שיש כח ביד חכמים לחייב.