קרבן אליהו/שחיטת פסח

שחיטת פסח

ה. לשחוט ביום י"ד בניסן בין הערבים שה תמים זכר בן שנה או גדי בבית הבחירה, וזה נקרא "קרבן פסח" שנאמר [שמות יב ו] "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים".

ובספר החינוך: משורשי מצוה זו כדי שיזכרו היהודים הנסים הגדולים שעשה להם השי"ת ביציאת מצרים.

ולי המחבר נראה לפרש בשורש מצוה זו, כי בהיות שהמצריים היו עובדים לשה, וישראל שחטו השה שהוא ע"ז שלהם לעיניהם, והיו חורקים שיניהם ולא היו יכולים לדבר, ומשם נראה שפלות הע"ז וגדולת אלהי האלהים שהוא אלהי ישראל. כי בראותם רוב המצריים אשר נגע אלהים בלבבם - חלשות אלוה שלהם שלא היה יכול להציל עצמו וכל שכן לאחרים, וקללו במלכם ובאלהיהם ופנו למעלה, ונתדבקו עם ישראל ויצאו עמהם ממצרים.

ולכן שורש המצוה הזאת לזכור תמיד שפלות הע"ז שהוא השה אלוה של מצרם, כי נשחט לעיניהם ואין פוצה פה ומצפצף, כי הכירו גדולת בורא שמים וארץ ה' צבאות שמו. ובזכור זה ישראל לא יטהו יצרו מיני הדרך להלוך אחר ההבל במעשה תעתועים, כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר יכיר גדולת האדון ומורד.

וענין מצוה זו, שמתקבצים אנשים מישראל לחבורות ולוקחים מן השוק או מביתם גדי או שה תמים. טעם כל זה, כי כיון ששורש מצוה זו לזכור שפלות ובזוי הע"ז, צריך להיות הדבר בחברת אנשים כדי שיתגדל סיפור מע' הש"י והתלוצצות הע"ז, כי כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז כדאמרי' בסנהדרין [דף ס"ג ע"ב]. ומטעם זה הנשים חייבות בזה המצוה, כי גם המה מחוייבות ע"כ האמור.

והעובר על מצוה זו ולא עשה פסח חייב כרת, הטעם שהוא בכרת ונמסר מיתתו לשמים, שכיון שמצוה זו משפיל לע"ז ומגדיל שמו ית', לכן העובר עליה במזיד השי"ת ישלם לו כמו שהוא יודע העונש הראוי לו ע"ז, כי אין בידינו לשער מיתה ראויה לזה, כי גדול עונו מנשוא בהיות מונע שפלות הע"ז. ואם ימיתוהו ב"ד, מיתתו כפרתו, ואין לזה שהתכפר עונש קל כזה. לכן מיתתו בכרת אדרבא להענישו ביותר. וכמו שפירשתי בפי' על התורה [כ"י פרשת שופטים] גבי עדים זוממים שאם המיתו לא היו ממתין להם, שאדרבא זה לרעתם, כדי שיהיו נענשים לעתיד לבא בעונש חמור, משא"כ שאם היו ממיתין להם היו ניצולים מעונש עוה"ב כי מיתת בי"ד כפרתם.

מצוה זו פסחים פרק תמיד נשחט והרמב"ם ה' קרבן פסח פ"א. סמ"ג חלק עשין סי' רכ"ג. לוחות הברית דף שי"א ע"ב. ספר המצות עשין נ"ה.