קצות החושן על חושן משפט תכד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט תכד |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף ג[עריכה]


(א) החובל בעבד כנעני שלו פטור והיינו אפילו ממלקות ואע"ג דהיכא דליכא תשלומי בחובל מחייב מלקות כיון דפטורא דרבו אינו אלא משום דמה שקנה עבד קנה רבו וה"ל בר תשלומין אלא שרבו זוכה ממנו אח"כ ועב"י ולזה כת' שם דאם הוא מכה שאין בו ש"פ חייב מלקות כיון דליתיה בתשלומין כלל. ואיכא למידק בהאי דר"פ אלו נערות דף ל"ב ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' וק"ל דאינו לוקה ומשלם כו' השתא דאתית להכי אפי' תימא אחותו נערה ביתומה ומפותה וע"ש והיינו כיון דיתומה היא והכל שלה ומפותה מחלה הכל ע"ש ובתוס' פרק אע"פ דף נ"ו וז"ל וא"ת כיון דשייך מתנה עמ"ש בתורה אפי' גבי ממון א"כ נזקין דחייב מן התורה נימא שלא יוכל למחול דה"ל מתנה על מ"ש בתורה וכ"ת ה"נ והתנן בהחובל קרע כסותי ושבר כדי ע"מ ליפטר פטור ותי' הר"ר אלחנן דהתם נמי אם היה אומר שבר כדי ע"מ שאין לי עליך דין נזק הוי חשיב מתנה עמש"ב אבל למחול יכול ע"ש וא"כ מפותה נמי ע"כ היינו מתורת מחילה דאי במשמע שלא יהא בו דין נזק הוי ליה מתנה עמש"ב וכיון דאית בה דין נזק אלא שמחלה ה"ל כמו בחובל בעבד כנעני שלו דזוכה הרב מיניה דעבד דה"ל בר תשלומין. ובש"מ לכתובות כת' בפרק אע"פ דהא דאמר רב יהודה בדבר שבממון תנאו קיים היינו משלם דס"ל לר' יוד' הכוונה ע"מ שתמחלי וכ"כ בחידושי הרשב"א וע"ש וכיון דלא מצי מתנה שלא יהי' דין נזק אלא דוק' שתמחלי א"כ המפתה מינה הוא דזכי וה"ל בר תשלומין כה"ג ולפמ"ש בסי' ר"ט סקי"א דלר' יוד' מהני מתנה על מש"ב בדבר שבממון אפי' במתנה שלא יהי' בו דין ומשום דלא חייבו התורה אלא ברצון המתחייב ע"ש א"כ ניח' דמפותה נמי לית בה דין נזק כלל:


(ב) בטובת הנאה שם פרק החובל דף פ"ט לימ' מסייע לתקנת אושא דתנן העבד והאשה פגיעתן רעה ואם אית' תזבין נכסי מלוג ותיתב ליה ולטעמיך תזבין נ"מ בטובת הנאה אלא דלית לה ה"נ דל"ל ואיכ' למידק בהא דקאמר תזבין נ"מ בטובת הנאה ומסיק דלית לה הא אפי' אית לה נ"מ קרקע נמי לא מהני מידי דהא בלא"ה יטול הנחבל אחרי שימות בעלה או יגרשנה אלא דפריך ותזבין עכשיו בטובת הנאה ואינו שוה כ"א עשרה זוז ואחר זמן יטול מאה כשימות בעלה בחייה וכיון דשומא הדרא לעולם ואפי' בנתייקרה דעת בעה"ת דצריך להחזיר כשעת הזול והובא בש"ך סי' ק"ג ע"ש דא"כ מאי ירויח הנחבל כשתזבין עכשיו כיון דלאחר שימות בעלה נמי לא יטול אלא עשרה זהו' דשומא הדר'. מיהו י"ל דהכי פריך תזבון נכסי מלוג לאחר ודמים שיתן הלוקח יותן לנחבל דהלוקח ודאי ירויח דלא הדר' אלא לבע"ח ואפילו שמו לבע"ח ומכרה לאחר תו לא הדרה. וניח' בזה ליישב קושיות תוספות ס"פ י"נ דמסיק דטבא ליה עבדי ונו' גבי תקנת אושא הוי לוקח אע"ג דאי' פסיד' לאחריני משום דלא איבעי' ליה למיזבין מאתת' דיתב' תותי גברא. והקשו בהא דמייתי סיוע לתקנת אושא מהאי דעבד ואשה פגיעתן רעה הא אפי' איתא לתקנת אושא תזבין לנחבל גופיה ולא שייך ה"ט דלא איבעי ליה למיזבן כיון דלא זבין מידי אלא אנן יהבינן ליה לנחבל בעד חבלתו וע"ש ולפמ"ש דהא אחר שימות בעלה או שתמות האשה בלא"ה יטול ופגיעתן רעה דהשת' לא שקיל מידי דבעל אוכל פירות ואי נימא תזבין השת' בזול ולמיתב ליה כיון דמאיש אחר הבעל מוצי' ולנחבל גופיה ל"מ מודי כיון דשומא הדרא כשעת הזול וכמ"ש ודו"ק. והא דפריך בפ' החובל גבי כתובה ותזבין לנחבל גופיה ואם תמחול כו' היינו משום דשטרות דין מטלטלין וגבי מטלטלין לא אמרינן שומא הדרא. אך קשה בהא דכת' בעה"ת שער ל"ו דאם אין מי שיקנה הנכסי מלוג בטובת הנאה יקחם הנחבל עצמו והובא בסמ"ע ומה ירויח כיון דס"ל לבעה"ת שומא הדר' כשעת הזול וצ"ע ואפשר דמיירי במטלטלין נכסי צאן ברזל כיון דחוב הוא על הבעל ה"ל דין מטלטלי:


(ג) ומשלמת לנחבל. שם פרק החובל ותזבין כתובתה כו' כל לגבי בעלה ודאי מחלה כו' ותזבין לנחבל כו' ומסיק דודאי מחלה והוי אטרוחי בי דינ' בכדי. והקשו בזה הרמב"ן והריטב"א דהא בשעבוד' דר' נתן לא מהני מחילה א"כ כי תזבין לנחבל שוב לא מהני מחילה. וע' ש"ך סי' פ"ו מה שתירץ בזה וכת' דמקום הניחו לו להתגדר. וע' מה שכתבתי בסי' פ"ז סק"ו בשם התומים שכת' על דברי הש"ך דאינו כדא' לדחות דברי הרמב"ן והר"ן וע"ש שהחזקנו דברי הש"ך וכעת הנה מצאתי שלא נעלם דבר מן הראשונים והוא בשטה מקובצת לכתובת פרק האשה שנתארמלה ע"ש דבמקום שחב לאחרים לא מהני מחילה וז"ל ויש מי שהקשה מהא דגרסינן פרק החובל ותזבין לכתובתה בטובת הנאה להאי שחבל ביה כו' סוף סוף כל לגבי בעלה ודאי מחלה ואם איתיה הא אינה יכולה למחול דהא משעבוד ליה מדר' נתן כו' ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא דהתם משום דאמרינן היא שחבלה באחרים פטורה כלומר עד שתתאלמן או עד שתתגרש דליהוי לה נכסי כדאיתא התם משום דייקינן לאשכוחי ליה פרעון לניזק ביושבת תחת בעלה ואמרינן ותזבין כתובתה להאי דחבלה ביה וניתן ליה בטובת הנאה של כתובתה מהשתא ופרקינן בין במוכרת לאחרים בין במוכרת לניזק עצמו יכולה היא למחול לבעל דאפי' כי מכרה לניזק בעצמו משעה שמכרה לו נמחל שעבודו דנזקיו וחזר ומכר דמה לי מכרה במעות דעלמא מה לי מכרה בדמי נזקיו וכיון שכן מה לי ניזק מה לי אחר דא ודא מתורת מכר אית ליה ואי אמרי ליה גבי מהשת' בתורת גוביינ' בטובת הנאה לא אפשר דראי' שבה לית ליה גוף ואינה נגבית בתורת גוביינ' אלא דלכי מטא זמן גוביינ' מפקי מהאי ונותנין להאי הלכך טעמא תרוצא כנ"ל עכ"ל הרשב"א ז"ל ונתבררו דברי הש"ך ודבר ה' אמת בפיו של הכהן הגדול הרב ש"ך לכוין שמועתו לדברי הרשב"א: