קצות החושן על חושן משפט שיב

►| קצות החושן • על שולחן ערוך חושן משפט שיב |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) אפי' נפל ביתו של משכיר. והא דאמרו נפל ביתו של משכיר מצי אמר לא עדיפת מינא' היינו לענין זמן דהודעה אבל תוך זמן השכירות אפי' נפל ביתו אינו יכול להוציא עד הזמן ועב"י. ובתוס' פ"ק דב"ב דף ה' ע"ש שכתבו דגבי שוכר אמר פרעתי תוך זמנו ומשכיר אומר לא נטלתי דלכ"ע לא עביד אינש דפרע גו זימניה משום דשמא יפול ביתו של משכיר דא"ל לא עדיפת מינאי ע"ש ומשמע מזה דאפי' תוך זמן השכירות נמי אומר לא עדיפת מינאי. מיהו לפמ"ש הרב המגיד פ"ו משכירות דהא דבעי בפ' השואל דף ק"ב בשוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי דהיינו בשוכר סתם ותוך זמנו היינו תוך ל' יום של הודעה דזה הוי תוך זמנו ע"ש ועש"ך סי' שי"ז א"כ אפשר דתו' נמי הכי מפרשי לה מש"ה לא עביד דפרע דשמא יפול ביתו של משכיר:

(ב) ואפי' לא קצב לו זמן. עסמ"ע שכתב מדיוק דברי הטור אינו נשמע כו' מיהו הדין יכול להיות נכון מצד עצמו בלא הוכחה ע"ש ובש"ך כתב ז"ל ונפענ"ד אינו נכון דהא אמרי' בפ"ק דר"ה דף ז' המשכיר בית לחבירו כו' ואם אמר לשנה זו אפי' לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע א' בניסן עלתה לו שנה וכתבו תוס' ז"ל ולא אמרינן הדמי' מודיעים והרי הוא המעות מתנה עכ"ל ואע"פ שיש לחלק דשאני התם כיון שאמר לשנה זו כו' מ"מ אינו נראה לחלק דהא גבי מכר את הצמד לא מכר את הבקר וקי"ל כחכמים דפ' הספינה דף ע"ז דאין הדמים ראיה אפי' פלגא קורין לבקר צמד כמו שנתבאר לעיל סי' רי"ו והוא מדשרי הרמ"ה בטור שם אלא אע"ג דאפשר כוונת לשונו היה על הבקר אין הדמים ראיה ומכ"ש למ"ש הב"י בשם הרשב"ם דאפי' רוב קורין לבקר צמד אין הדמים ראיה עכ"ל. ולפענ"ד דברי הרמ"א ברורים וכמו שיבואר לפנינו. הנה ר"פ המוכר פירות בפלוגתא דרב ושמואל במוכר שור לחבירו ונמצ' נגחן פריך וליחזי אי דמי רדיא לרדי' ומשני לא צריכא דאייקר בשרא וכתב הרשב"ם ז"ל לימא הדמים מודיעין ואפי' לרבנן דאמרי פרק המוכר את הספינה דאין הדמים ראיה ה"מ גבי מוכר את הצמד לא מכר את הבקר וכאוקימנ' בדוכת' דקרי לצמד צמד ולבקר בקר ואיכא נמי דקרי לבקר צמר דכיון דלאו כ"ע קרי לבקר צמד איכא למימר דהאי לוקח הוא מהני דקרי לבקר בקר והלכך קאמר ליה מוכר צמדי מכרתי לך ולא בקר שהממע"ה והלכך על הלוקח להביא ראי' שהוא מאותן הרגילי' לקרא לבקר צמד אבל הכא דהאי גברא זבין לרדיא ולשחיטה מודי רבנן דהדמים מודיעים כיון דידענין בודאי בהאי לוקח דרגיל לקרות וגם הדמי' מודיעים דכה"ג נמי אמרינן התם ה"ד אי דקרי ליה לצמד צמד כו' אלא דקרו לה נמי לבקר צמד כולה זבין אלמא היכא דכל בני העיר קורין לבקר צמד אע"פ שקורין לפעמים בקר אמרינן דכולה זבין כיון דידעינן בהאי לוקח שרגיל לקרות נמי לבקר צמד כשאר בני העיר וגם הדמים מודיעין דבקר עם צמד זבין וה"נ כיון דהאי גברא זבין לרדי' ולשחיטה והדמים מודיעין דלרדיא זבין ודאי כיון דאיכא מלת' דמוכחא הדמים ראיה עכ"ל ה"נ כיון דאין הלשון סותר מסתמ' שכרו נגד מעותיו ומ"ש הש"ך ממכר צמד אע"ג דפלגא קורין לבקר צמד וכמבואר ברמ"א סי' רי"ו סעיף ח' התם משום דהמוכר אומר ללוקח אנא לא קרינ' לבקר צמד וא"כ הלשון סותר והיכ' דהלשון סותר אין הדמים ראי' וכמ"ש הרשב"ם אכל היכא דאין הלשון סותר ודאי הדמים ראי' וכמ"ש הרשב"ם וכדמוכח להדי' בש"ס פ' הספינה דף ע"ז ואלא דקרו לה נמי לבקר צמדא כולה זבין וכן מבואר מדברי תוס' פ' המוכר את הבית דף ס"א ד"ה אלא דקרו לבירה נמי בירה ע"ש:

ומ"ש הש"ך ומכ"ש למ"ש הב"י בשם הרשב"א דאפילו הרוב קורין לבקר צמד אין הדמים ראי' התם משום דאין הולכין בממון אחר הרוב ואומר אני מן המיעוט והלשון סותר אבל הכא בלא קצב זמן דאין הלשון סותר הרי מבואר מדברי רשב"ם הנז' דכה"ג הדמים מודיעין וזה ברור. וכן מבואר להדי' מדברי הרמב"ן בחידושיו פ' המוכר הבית דף ס"ג גבי אומר תנו חלק לפ' בכור וז"ל ובספר המקח ראיתי לרבינו האי גאון ז"ל שהוא סובר דליתי' אלא במתנה אבל במכר לפי חשבון הדמים בדקדוק הוא נוטל אבל שמעתת' דרבה פ' במכר נראה שהו' סובר דהתם כיון שהזכיר פלגא או מיצר ארעא דמינה פליג' אין מחשבין לפי חשבון הדמים בדקדוק אבל האומר חלק בקרקע שלי אני מוכר לך בנך וכך הכי קאמר חלק ששוה הדמים סך הללו אני מוכר לך ולפיכך אומר שאין הולכין בזה בכדי שאין הדעת טועה אלא לפי דמים נוטל בדקדוק ובחקירה וע"ש בסי' רצ"ג סעיף כ"ה כתב הרמ"א הך דרבינו האי גאון ע"ש וא"כ מה לי חלק מהקרקע מ"ל חלק מהזמן כיון דלא קצב לו זמן א"כ לפי חשבון הדמים בדקדוק הוא שוכר ואחי הרב המופלג מוהר"ר יהודה כהן ש"ן הקשה בהא דכתב הרמ"א בלא קצב זמן דהדמים מודיעין מהא דכתב הרשב"ם פ' המוכר את הבית דף ס"א ז"ל והדמים מודיעים ליכא למימר לר' יהוד' דאין אונא' לקרקעות ע"ש וה"נ בשכירות קרקע אין אונא' והיכי אמרינן הדמים מודיעין ע"כ מיהו נראה למ"ש תוס' שם להקשות על פי' רשב"ם דהא מה שאין אונא' לקרקעות אינו אלא מצד גזירת הכתוב ופירשו משום הכי אין הדמים ראי' לר' יהוד' דלפעמים אדם קונה קרקע הרבה יותר מה שהוא שוה כדאמרינן פ' מי שהי' נשוי כו' ע"ש וא"כ בשכירות קרקע אין דרך להרבות כל כך יותר ממה ששוה משום הכי הדמים ראיה ואע"ג דאין אונאה לשכירות קרקע זה אינו אלא מצד גזירת הכתוב ועוד נראה דהתם נמי דוקא משום דהלשון סותר אלא (דר' יהוד' סובר אפילו היכ' דהלשון סותר) דאפ"ה סובר ר' יהודה הדמים מודיעים אבל בקרקע כיון דאין אונא' לפי' רשב"ם או כפי' תוס' משום דעבידי לקנות קרקע הרב' ביותר מש"ה לא אמר ר"י בזה הדמים מודיעים אבל היכ' דאין לשון סותר ודאי על דרך הדמים הוא קונה ומוכר וכן מוכרח ממ"ש הרמב"ן בשם רבינו האי גאון גבי חלק לפ' דבמכר אמרינן הדמים מודיעים ומשמע דאפי' בקרקע כיון דקשי' ליה מהך שמעת' דרב' וכתב משום דהזכיר פלג' כו' ומשמע דבחלק אפי' בקרקע אמרי' הדמים מודיעים דאי נימ' דבקרקע לא אמרינן הדמים מודיעין א"כ מאי קשי' ליה מהך דרבה כיון דרבה בקרקע מיירי וע"ש בחידושי הרמב"ן במ"ש בשם ר"ח דבקרקע נמי יכול לו' סבור הייתי שתקנה כך וכך והרי הדמים ראיה ע"ש ואעפ"י שחולק שם על דברי ר"ח היינו בדין אחר שם בשם ר"ח אבל בחלק בקרקע מבואר שם דהדמים ראיה ומוכח דאפילו בקרקע כל שאין הלשון סותר אמרי' הדמים ראיה והנה בתה"ד סי' שכ"ג ראובן שכר את שמעון עבור עשרה זהו' שילך לו למדינה פ' כו' וחזר ועשה שליחותו ותובע מראובן ההוצאות השיב ראובן על ההוצאות לא הי' דעתו ובשביל כך קצבתי לך י' זהו' לשכרך אלמלא כך לא הי' ראוי לתת לך אלא ז' זהו' ושמעון טוען מנהג כל השוכרים כה"ג שיתנו לעולם הוצאות לבד השכירות תשובה ירא' דהדין עם ראובן מאותה טעם שהוא טוען דהדמים מודיעין שהרי שמעון מודה שאין ראוי לתת לו שכר גדול כ"כ בשליחות כזאת ואף על פי שגם ראובן מודה שמנהג סתם השוכרים שיתנו הוצאות מכל מקום יש לומר דהדמים מודיעין כו' קיימ' לן כרבנן כו' דאין הדמים ראיה הא מחלק באשר"י פרק המוכר פירות וכן בהגהת אשר"י פרק המניח בשם ר"ת דאפילו רבנן מודי דהדמים מודיעין היכא דאין מכחישין עיקר הלשון ונדון דידן נמי אין עיקר הלשון מוכחש כלל כו' וא"ת תיפוק ליה דהדין עם ראובן דהא גם לדברי שמעון יש כאן אונאה שהרי מודה הוא לראובן שאם הי' נותן לו הוצאות לא הי' ראוי לתת לו רק ז' זהו' בשכרו והוא שכרו ביו"ד וקי"ל דיש אונאה בשכירות הא ליתי' דהרמב"ם כת' להדי' דשכירות האדם אין בו אונאה אלא א"כ קבלן ונדון דידן שכירות דמים הוא ומהני דברי הרמב"ם יש נמי להוכיח דלא אמרינן דלא שייכי הדמים מודיעים לגבי שכירות פועלים או שלוחים משום דלפעמים הפועל צריכי ליה זוזי ומתרצ' בכל דהו והכי כת' בהגהת אשר"י דלעיל דגבי שכירות בתים וקרקעות לא אמרינן הדמים מודיעין לפי שדרך הוא לקנות ביוקר וא"כ גם אונאה לא הוי שייכי' ביה מה"ט ולא הוי צריך לרמב"ם לפרש הטעם משום דהשוכר את האדם כאלו קונה אותו לזמן ואין אונאה בעבדים כו' ע"ש ומבואר מדברי תה"ד נמי דהיכ' דאין הלשון סותר אמרינן הדמים מודיעין זולת מ"ש תה"ד להוכיח מדברי הדמב"ם דס"ל דגבי שכירות אדם לא אמרינן דלא קפיד בעה"ב ביותר או שכיר בפחות דא"כ לא הוי צריך לומר טעמ' דאין לו אונאה משום דה"ל כקרקע תיפוק ליה דלפעמים הפועל בכ"ד ניח' דלפעמים בעה"ב לא קפיד אלא מוכר דאמרינן בדמים מקפיד בעה"ב גם השוכר וקשי' לי דהא גבי קרקע כבר כתבו תו' דלפעמים אדם קונה ביוקר ואפ"ה צריך קרא דאין אונאה לקרקעות ואפשר דצריך קרא דאין אונאה לקרקעות אם נתאנה מוכר וכן מה שכתוב בשם הגהת אשר"י שכת' דלגבי שכירות בתים וקרקעות לא אמרינן הדמים מודיעין אינו מוזכר בהגהת אשר"י רק קניות בתים והוא מדברי תוס' פ' המוכר את הבית דף ס"א שזכרנו ובתוס' לא כתבו אלא במכירת קרקע ומשום שדרך לקנותן ביוקר וכמו שהוכיחו מהאי דפרק מי שהיה נשוי בהאי גבר' דהוי מסקי ביה אלפי זוזי כו' ואי לא שקול אלפי זוזי כו' ומסתלק ע"ש התם במכירת קרקע מיירי אבל שכירות קרקע אינו מוכרח לומר ששוכרין ביוקר ועוד דלפי מה שכתבנו מדברי הרמב"ן דגבי קרקע נמי הדמים מודיעים היכא שאין הלשון סותר וא"כ בהאי דתה"ד דשם אין הלשון סותר א"כ אפילו נימ' דגבי פועל נמי עביד בעה"ב לשכור ביוקר נמי אמרינן הדמים מודיעים דהא בקרקע ודאי עבידי אינשי לקנות ביוקר ואפ"ה אמרינן הדמים מודיעין היכא דאין הלשון סותר ודו"ק:

סעיף ט

(ג) שאינו משכיר לו רק משום שהוא אוהבו עמ"ש בזה בסי' שי"ט סק"א ושם הנחנו דין זה בצ"ע ואם השוכר כבר בבית קשה להוציאו וע"ש:

סעיף טו

(ד) המשכיר בית לשנה כת' הרי"ף בתשובת שאלה ז"ל וששאלת ראובן השכיר ביתו לשמעון בחשבו שהשנה היתה מי"ב חדש ונמצאת השנה מעובר' ולא ידע מזה ראובן יורנו אם יש לו לתבוע שכירות החדש הנוסף אם לאו תשובה היודע והבלתי יודע שוין בזה הלא תראה מה שאמרה המשנה המשכיר בית לחבירו ונתעברה השנה נתעברה לשוכר והנה שהעיבור לא נתחדש אלא אחר שנעשה שטר השכירות ואמרו נתעברה לשוכר וכך הדין עכ"ל הובא בשטה מקובצת:

(ה) אבל מי ששכר מלמד. כת' בד"מ ז"ל כת' הרשב"א בתשו' סי' תרמ"ה השוכר מלמד בשני דינרין לשנה כל חדש בג' פשיטין ונתעברה השנה אין האב חייב לשלם לו חדש העיבור ולא דמי לקרקע שבחזקת בעליה קיימת ועוד דמלמד שלמד עמו מדעתו אע"פ דגלי דעתיה דמחמת שכירות השנה לומד עמו א"צ לשלם לו ועוד שהמלמד בן חבירו שלא מדעת האב אין האב חייב לשלם לו כלום עכ"ל. והנה מ"ש דלא דמי לקרקע שבחזקת בעלי' קיימ' לא הבנתי דודאי הפועל או המלמד הוא עצמו בחזקתו קאים וצ"ע ומ"ש שהמלמד בן חבירו שלא מדעת כו' זה הוא דעת הרשב"א דפוטר אבל דעת המרדכי פרק האומנין דמחייב משום דהוי כדין יורד לתוך שדה חבירו ועיין רמ"א סי' של"ה סעיף א'. ועיקר' דמלתא שסמך עליה רמ"א נראה דהוא מהך טעמ' שכ' הרשב"א לפי שלמד עמו מדעתו והיינו משום דגבי משכיר בית הרי השוכר דר בו שלא מדעת בעלים ומש"ה חייב לשלם השכירות אע"ג דמוחזק בשכירות כיון דבדיר' לא הוי מוחזק ה"ל תפס שלא ברשות אבל מלמד שלומד עמו מדעת אע"ג דדעת המלמד אדעת' דאגר' ה"ל תפס ברשות בגוף הפעול' ופטור מלשלם בעד חדש העיבור וה"ה כה"ג בשוכר משרת לשנה וא"ל שני לשונות והמשרת שרתו בחדש העיבור דפטור מלשלם בעד חדש העיבור כיון שמשרתו מדעתו. ור"פ האומנין בעי לה בש"ס היכא דבעה"ב אמר בארבע ושליח אומר בשלש' ופועלים אמרו כמו שאמר בעה"ב מאי אדיבודי' דידיה סמכי דא"ל מהימנת לן דהכי אמר בעה"ב או דלמ' אדיבוריה דבעה"ב קא סמכי ולא איפשט' ופסק הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וטור וש"ע סי' של"ג קול' לבעה"ב ואין צריך ליתן אלא שלש' ע"ש ולא אמרינן פועלים בחזקתן קיימ' וכמו בקרקע אלא דהיינו מטעמ' דאמרן כיון דפועלים עבדי מדעתן ה"ל תפס ברשות ועש"ך סי' שי"ז מיהו נראה דאם אין המלמד רוצה ללמוד בחדש העיבור צריך בעה"ב לשלם לו בעד י"ב חדש ואין בעה"ב יכול לו' עדיין צריך אתה ללמוד עם בני בחדש העיבור עד שישלם לו בעד חדש העיבור כיון דהמלמד הוי מוחזק בעצמו וה"ל דין קרקע בחזקת בעליה וא"כ כמו דאמרי' במשכיר בית לשנה דצריך השוכר לשלם בעד חדש העיבור ואפילו לשמואל דלית ליה קרקע בחזקת בעלי' אפ"ה בבא בתחלת החדש צריך לשלם שכרו דינר לחדש ולא הוי מוחזק בשכרו וכמ"ש בשטה מקובצת טעם הדבר בשם הר"ן ע"ש וביחוד הדברים עיין בקו' הספיקות כלל ז' וא"כ ה"ה הכא במלמד אם בא בתחלת החדש צריך בעה"ב לשלם בעד חדש העיבור ואם בסוף החדש כיון שלמד עמו מדעתו לא הוי דינו כדין קרקע וכמ"ש:

סעיף יז

(ו) אבל כל זמן שלא נפל הראשון. כ' בנ"י פ' השואל לדעת הרמב"ם נראה דאפילו קודם שנפל יכול להוצי' וליתן לו אחרת שהו' ארבע אמות ולא נראה לריטב"א אלא מאחר שהוריד לתוכו לא יכול לשנות לו אא"כ נפל עכ"ל ולא מצאנו ברמב"ם פ"ה משכירות מוזכר מזה ונראה דגם הרמב"ם הכי ס"ל ועמ"ש בסקי"א (בסק"ט) ואפשר דהיינו הרמב"ן:

(ז) וליתן לו בית קטן. כת' הש"ך דהיינו בבית סתם אבל בבית זה אינו יכול להוציאו אפילו ליפה ע"ש ונראה דבבית זה אפילו אם עדיין לא הורידו בתוכו כיון דקנה בקניני השכירות הוי כממכר ושוב אינו יכול להחליף לו באחרת אפילו מקטן לגדול ועמ"ש בסי' שי"א סק"א:

(ח) נשרף הבית דינו כנפל. עסמ"ע שתיקן לשון הרמ"א ע"פ מ"ש בד"מ נשרף הבית דינו כנפל וכן הוא בתשו' מיימוני בס' משפטים סי' ל"ז אבל בסי' כ"ז כת' בשם ריב"א שצריך ליתן כל שכרו מיהו אם נשרף כל העיר הוי מכת מדינה ע"ש:

סעיף יט

(ט) ואם דר אין מוציאין אותו מידו והוא בעיא דלא איפשט בש"ס וכת' הב"י על מ"ש הרמב"ם ואם דר אין מוציאין אותו מידו ז"ל והוא פשוט ע"ש והוא תמוה דהא בקרקע אפילו בספיק' דדינא אמרינן אוקי קרקע בחזקת בעליה שוב ראיתי קושי' זו במשנה למלך פ"ז משכירות ע"ש. ונראה כיון דדר עם בעה"ב ברשות בעה"ב כבר זכה בה ולא גרע מבית סתם דאין יכול להוציאו וליתן לו בית קטן וכמ"ש הרמ"א סי"ז וה"ה בזה אע"ג דיכול ליתן לו העליה כיון דכבר נתן לו הבית זכה בה כיון דעליה גרוע מבית ועמ"ש בסק"ז. ומיהו דוקא שדר בו בידיעת בעה"ב אבל שלא בידיעת בעה"ב יכול להוציאו לעליה כיון דקרקע בחזקת בעלים זה נראה לי: