קצות החושן על חושן משפט פה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
(א) נותן מעות ואח"כ כותבין שטר כתב באורים ז"ל ואם הוא באתר' דקנו בכסף לבד בלי שטר ג"כ לא הפסיד שטרו דטוען תיכף כשלקחתי ממך כסף השד' נקנ' לך השד' ולא הי' אפשר להחזיר מהמכיר' כלל אבל באתרא דלא נגמר המקח רק בשטר א"כ הי' בידו לחזור כשהגיע הכסף לידו טרם גמר השטר ולהחזיק המעות על חובו וע' הגהת אשר"י ומרדכי מ"ש בשם רב האי גאון ותרא' כדברי עכ"ל והמעיין שם אינו רוא' כדבריו וז"ל פ' ב' דייני מכאן משמע דראובן שהי' חייב לשמעון מנה ואחר שהגיע זמן הפרעון אמר שמעון לראובן חפץ אמכור לך במנ' ונתרצ' ראובן לקנות ונתן לו מנה יכול שמעון לומר אותו מנה אני גוב' בחובי והחפץ לא אתן לך ואינו במי שפרע אבל אם אמר לו ראובן הא לך עוד מנה ותן לי החפץ צריך ליתן לו או לקבל מי שפרע אבל אם אמר לו שמעון לראובן קרקע פ' אמכור לך במנה ונתרצ' ראובן ונתן לו המנ' והוא אתרא דקני בכספא לא מצי שמעון לומר אותו מנה אני גובה בחובי אלא אותו קרקע קנוי ויחזיר ויגבה חובו וראי' מדברי חכמים שאמר זה הי' פקח שמכר לו השד' שיכול למשכנו מדברי רב האי גאון עכ"ל ומ"ש וראי' מדברי חכמים היינו לענין זה דחוזר וגובה חובו דלא נימ' כיון שהוא בעצמו מכר לו תו לא גבי חובו מיניה לזה כתב וראי' מדברי חכמים דחוזר וגוב' חובו אבל באמת אפי' הוא אתרא דקני בכספא לחודי' נמי אמרי' ליה לא הי' לך ליתן שטר מכיר' דהא צריך לאמלוכי בי' ואם מוחה אין כותבין א"כ נהי דקנ' השד' הי' לך לעכב השטר עד שיפרע חובך וכן משמע לשון המרדכי שכתב מכאן משמע דראובן שחייב לשמעון מנה והיינו דכי היכא דאינו צריך ליתן שטר המכיר' עד שגובה חובו כן נמי במטלטלין אין צריך ליתן החפץ עד שיתן לו חובו ואח"כ כתב דבקרקע תיכף קנוי הוא לו אבל חוזר וגובה חובו ומצי לעכב שטר ראי' דהא אם מוחה מלכתוב אין כותבין וכמבואר בסי' ל"ט ומשמעות הפוסקים באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי לעולם מפסיד חובו ומשמע אפי' אתרא דקני בכספ':
(ב) ממה לגבות חובי והוא משנ' סוף כתובות ופירש"י לפי שהי' זה מבריח מטלטלין ולא הי' לו מהיכן ימשכן ועכשיו יטול את הקרקע ובט"ז הקש' מה הרויח בזה דגם היום אם ימכר הקרקע הזאת לא יוכל לטרפה אם אין לו דאקני וא"כ ה"ל לבאר דוק' בכתב לו דאקני וכמו שרגילים הפוסקים בכל מקום להזכיר דאקני וע"ש שהעלה דבזה א"צ דאקני לכ"ע כיון שזה הי' יכול ליפרע ממנו ולא הי' צריך למכור הקרקע שלו אלא משום שיהי' בטוח בחובו מש"ה מכרו לו ה"ל כאלו התנ' עמו בהדיא על תנאי שישאר שעבוד עליה ומש"ה שפיר טורף אם מוכרו או נתנו לאחר ואנן סהדי בכך ע"ש גם בסעיף ו' כתב זה ע"ש ותמהני שהוא נגד גמר' פ' מי שמת דף קנ"ז בעי שמואל דאקני מהו שישתעבד ופשיט לה מיניה דתני מפני שיכול למשכנו ודחי מיניה אפי' מגלימ' דעל כתפי' ואי נימא דנעש' כאלו התנ' בעת המכיר' לא הוי דאקני כלל דהא באותו שעה שקנא' הוי השעבוד ובעי' דשמואל בדאקני אינו אלא משום דהוי דשלבל"ע ואי נימא דהוי כמו תנאי בשעת מכיר' שיהי' שעבודו עליה תו ל"ה דאקני אלא מוכח דל"א הברח' אלא במטלטלין שיוכל לכסותו מן העין ולא כן בקרקע ולמכיר' ל"ח אפי' אי דאקני לא משתעבד וכדמוכח מש"ס דלא שכיח בו מכיר' שוב ראיתי בתומים שהשיג ג"כ מדברי הגמרא הנז' אלא שכתב שם דא"כ מוכח דדאקני משתעבד דאי לא משתעבד לא עדיף סתמו ממפורש ע"ש וזה אינו דודאי אי הוי כמו תנאי בשעת מכיר' ודאי ליכא דאקני כלל דהא אינו דשלבל"ע אלא בשע' שבא לידו הוא משעבד אבל הא קשי' וכמ"ש דאיך פשיט מיניה דאקני כיון דהוי השעבוד בשעת מכיר':
סעיף ג[עריכה]
(ג) ראובן הוצי' שטר בס"פ בתרא דכתובות פליגי אדמון ורבנן ופריך ה"ד אילימ' דמטא זימני' מ"ט דרבנן ואי דלא מטא זימני' מ"ט דאדמון ומוקי לה ביומא דמשלם זימניה. וע' בעה"מ דכ' מדפריך הקושי' בש"ס אליב' דרב ששת דסבר הפוכי מטרתי למה לי ומשמע דלר"נ ניחא והיינו משום דעביד לה כדי שיהי' זה גובה וזה גובה והרמב"ן בס' המלחמות פי' דלר"נ מצי לאוקמי פלוגת' דאדמון ורבנן בכתבי והדר יהבי והא דאפלגי תרתי זימנא היינו משום דבעי לאשמועינן היא גופה דזה גובה וזה גובה אבל לרב ששת קשי' דל"ל בכתבי והדר יהבי דא"כ תרתי למה לי עד דצריך לאוקמי לרב ששת ביהבי והדר כתבי ביומא דמשלם זימני' וע"ש ולכאור' תיקשי כיון דלגבי שט"ח נמי איכ' חילוק בין כתבי והדר יהבי או איפכא וכמו ברישא במכר דל"א הי' לך לתובעו בכתבי והדר יהבי אלא דוקא ביהבי והדר כתבי אמרינן הי' לך לעכבו אזוזי שחייב לך וא"כ כיון דיומ' דמשלם זימני' אין לו כח לתובעו עד סוף היום כמבואר בשיט' מקובצת פ' השואל וכן מוכח כדבריו מסוגי' דההיא דאיפלגי ביומ' דמשלם זימני' מ"ס עביד אינש דיזיף ליומא דאם בידו לעכבו בתחילת היום לא הי' לו לכתוב שט"ח והי' לו לעכבו אע"כ דלא מצי מעכבו כיון דזמנו אינו אלא סוף היום וכיון דלא מצי מעכבו בתחלת היום למה הוצרכו לומר בטעמ' דרבנן משום דעביד אינש דיזיף ליומ' הא גם א"נ דלא עביד אינש דיזיף ליומא מה יעשה זה שהי' צריך למעות על כמה ימים ולעכבו לא הי' יכול כיון דזמנו סוף היום ולהמתין עד סוף היום ולתובעו הא רבנן (לא) סברי הי' לו לתובעו וא"כ יומא דמשלם זימני' אפי' נימא דלא עביד אינש דיזיף ליומ' לא גרע מכתבי והדר יהבי כיון דלא הי' לו לעכבו ולכן נרא' דהא דמוקי פלוגת' דאדמון ורבנן ביומ' דמשלם זימני' היינו בכתבי והדר יהבי ולאדמון אפי' כתבי והדר יהבי הי' לו למסור מודעא וכמו במכר ואי משום דצריך למעות לא עביד אינש דיזיף ליומ' ולרבנן עביד אינש דיזיף ליומא ולא מצי למימר לרבנן כשטתייהו במכר דא"כ תרתי למה לי לרב ששת וכמ"ש הרמב"ן למה קאמר הכא טעמא אחריני לרבנן ומשום דעביד אינש דיזיף ליומא וא"כ השתא תרווייהו צריכי דבריש' רבותא דאע"ג דמטא זימני' וזה לא שמעינן מסיפא דבסיפא איכא למימר משום דעביד אינש דיזיף ליומא וסיפא רבותא דאדמון אפי' ביומא דמשלם זימנ'. ובזה ניחא ליישב הא דהקשו על הרי"ף דלא הביא הך דינא ביומא דמשלם זימני' וכמו שהרגיש נמי בזה הרמב"ן ע"ש. ולפי מ"ש יומא דמשלם אפי' יהבי והדר כתבי לא גרע מכתבי והדר יהבי כיון דלא שייך הי' לעכבו כיון דאין זמנו אלא סוף היום ולתובעו לא אמרינן וכיון דהי' צריך להלוא' על כמה ימים נמי הי' צריך לכתוב שט"ח וכמ"ש. וע' ש"ך שדח' פי' הרמב"ן דכתב דלר"נ מוקמינן לה בכתבי והדר יהבי דהא קתני מפני שיכול למשכנו דאלמא אי לאו הך טעמא הי' לו ליפרע מחובו וא"כ הכא ליכא האי טעמא ע"ש ולא אדע למה לא שייך גם בסיפא והא דלא תני לה בסיפא כמו בריש' היינו משום דסיפא גופה לא צריכי כלל דשמעית מרישא אלא לאשמועינן דזה גובה וזה גובה וכמ"ש רמב"ן וזה נרא' לי בדברי הש"ע דהשמיענו הך דינא דיומא דמשלם זימני' כאן בשט"ח ולא כתבו גבי מכר בסעיף א' משום דברישא גבי מכר ודאי בעינן לכ"ע יהבי והדר כתבי דהי' לו לעכבו ויומא דמשלם זימניה אפי' יהבי והדר כתבי ל"ש הי' לו לעכבו ולא גרע מכתבי והדר יהבי אבל הכא בשט"ח השמיענו דאפי' למ"ד בהלוא' גם בכתבי והדר יהבי הי' לו לתובעו משום שלא יהי' בכדי עבד לוה אבל ביומא דמשלם זימני' ודאי לא דעביד אינש דיזיף ליומא:
סעיף ה[עריכה]
(ד) שתפס בחיי אביהם והוא מדברי הרמב"ן דקשיא ליה בהא דפריך סוף כתובות וליגבינהו ארעא ליתמי והדר ליגבי מנייהו כדר"נ ולוקמה ביתומים קטנים דמגבי גבי ואגבויי לא מגבינן מינייהו אפי' קרקע דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים לזה העלה דהוי כמו תפס מחיים והוב' בר"ן סוף כתובות והקש' בט"ז דא"כ אמאי הוי מטלטלין דיתמי היכ' דמגבי להו מטלטלין הא במטלטלין נמי מהני תפיס' מחיים וע"ש שכתב דצריך נגר ובר נגר דליפרקי'. וח"צ כתב לחלק בין תקנה דאין נזקקים ליתומים קטנים ובין תקנ' דמטלטלין דיתמי דזה דאין נזקקים ליתומים קטנים הוא תקנ' קלה ע"ש ומי שקל בפלס איז' קלה ואיז' חמור'. ובחידושי מוהרי"ט שם כתב בעיקר הקושי' של הרמב"ן שהקשה לוקי ביתומים קטנים וכו' דטעמ' מאי אין נזקקים ליתומים קטנים דחיישינן אימר צררי אתפסינהו כיון דיש לו תחת ידו ממה ליפרע שחייב לו כנגדו א"כ צררי אחריני לא מתפס וכדאמרי' ייחד לו ארעא בארבע מצרנה' בלא שבוע' ופרש"י דהיינו צררי דאתפס' ולא חיישי' לצררי אחריני ע"ש. ואכתי תיקשי תינח אם הלו' השני מת כגון ראובן הלו' לשמעון ואח"כ הלו' שמעון לראובן וא"כ אם ראובן מת לא חיישי' דראובן אתפס צררי לשמעון כיון דכבר הי' חייב לו לשמעון כנגדו והיינו צררי אבל אכתי תיקשי דלוקי דלוה ראשון מת ובזה ניחוש לצררי דאתפסי' קודם שהלו' למלו' שלו ואכתי משכחת לה ביתומים קטנים:
ונרא' כיון דאוקמינן פלוגת' דאדמון ורבנן ביומ' דמשלם זימני' א"כ אימת ניחוש לצרדי שתתפוס אי קודם שהלו' שמעון לראובן א"כ הוי תוך זמנו וקי"ל נזקקים ליתומים קטנים כל שהוא תוך זמנו כמבואר בטור וש"ע סי' ע"ח ואי ניחוש שמא אתפוס צררי ביומ' דמשלם זימני' בבקד קודם שהלו' שמעון לראובן דהוא הלו' אח"כ בו ביום כבר כתב הראב"ד והוב' ברמ"א סי' ע"ח דביומ' דמשלם זימני' לא מצי טעין פרעתי אלא איהו דטעין ברי אבל ליתומים לא חיישינן ואחר הלוא' תו ליכ' חשש צררי כיון דכבר היו חייבין זה לזה אם כן כל חד וחד אית ליה צררי אחריני ובעיקר הקושי' שהקשה בט"ז על הרמב"ן עיין סק"ה:
סעיף ו[עריכה]
(ה) חוזר וגוב' ממנו ע' סמ"ע שהעל' דהיינו דוק' במכר המלוה המוקדם את השטר כגון ראובן הלו' לשמעון בניסן ושמעון לראובן בתשרי וכשמכר ראובן השט"ח חוזר שמעון וגוב' מהלוקח דשדה זו כבר משועבדת לראובן מניסן ואחר כך כשלו' משמעון בתשרי נשתעבד אותה שדה לשמעון ומש"ה חוזר וגוב' אותה ממנו אבל אם שמעון מכר את השט"ח וגובה הלוקח מראובן קרקע תו לא מצי ראובן גבי מהלוקח מכח שעבודו שיש לו על הקרקע אא"כ כתב שמעון לראובן דאקני וכן הא דכתב בש"ע אם שעבד מטלטלי אג"ק היינו כששעבד המוכר אז חוזר וגוב' מהלוקח אע"פ שגבה מטלטלי אבל אם לא שעבד המוכר מטלטלי אג"ק אינו גובה מלוקח דמטלטלי לא משתעבדי ע"ש וכן הסכים בט"ז אלא שדעתו דא"צ דאקני דאנן סהדי דלא נשתעבד אלא כדי שישתעבד לו מלוה זו על חובו ועיין מ"ש בסק"ב אבל הש"ך העל' דכאן א"צ דאקני אפי' כשמכר המאוחר דכיון דמשתעבד מדר"נ א"צ דאקני ע"ש והוא הדרך אשר בירר לו הב"ח והביא ראי' לזה מפ' כ"ש והגאון ח"צ השיב על הב"ח והש"ך וז"ל מ"ש הש"ך והסכים לדברי הב"ח נרא' בעיני דמה דמייתי ראי' מיתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בע"ח חוזר וגוב' לענ"ד ל"ד כעוכל' לדנא דבשלמ' התם ה"ל כאלו האב גובה אותו מחיים והוריש' לבניו דבע"ח גוב' מהם לאפוקי הכא אף אם המאוחר גבה בעצמו קרקע בחובו וחזר ומכר' לאיש אחר ודאי דאין המוקדם חוזר וגוב' מן הלוקח ולמה יגרע זה הלוקח את השטר שזכ' בשדה קודם שגבא' ומ"ש בש"ך תדע וכו' אין זה ראי' כלל דודאי קודם שקנא' הלוקח הרי שעבודו עליו וכן בכל השדות שאדם קונ' משועבדים לבע"ח קודם שימכרם ואע"פ כשמכרם פקע שעבודו וע"ש אמנם לענ"ד שיטת הב"ח והש"ך נכון ע"פ יסוד מוסד מדברי תוס' פ' כ"ש דפריך א"א מכאן ולהב' הוא גובה אמאי חוזר וגוב' הא הוי כמאן דזבין נכסי דמי ואלו קני יתמי נכסי מי קא משתעבד לבע"ח שאני התם דא"ל כי היכ' דמשתעבד' לאביכן משעבד' לדידי מדר"ן ע"ש דף ל"א וז"ל תוס' שם וא"ת גבי מטלטלין נמי נימא הכי ונרא' לר"י דדוק' גבי קרקע שייך למימר הכי דבת שעבוד הוא דכשהקרקע זו משועבד לראובן חשבינן ליה כאלו היא בידו דהא אם מכר' או משכנ' חוזר ראובן וגוב' אותו ולכך משועבדת נמי לבע"ח אבל מטלטלים אין להחשיבם כאלו הם ביד ראובן כיון דאלו מכרם או משכנם אינו גובה מהם עכ"ל. והנ' משיטת הסמ"ע והט"ז וח"צ נרא' דס"ל דשעבוד' דר"ן היינו דחוב שיש לו ללוה משועבד הוא למלו' שלו והיכ' דגבי מטלטלי או שגבה קרקע אלא שהחוב שהי' לו ללוה נעש' אחר הלוא' והוי דאקני לא משתעבד כיון דאפי' זכה בשדה ומכר' לאחר לא משתעבד וכן במטלטלין על דרך זה לא משתעבד ולפי שיטתם ליכא התחל' לקושיות תוס' דגבי מטלטלין נמי נימא הכי דהא כיון דשעבוד' דר"ן אינו אלא דחוב הלו' משועבד וכל שגבה מטלטלין אפי' זכה הלו' במטלטלין מחיים והניח לבניו לא משעבדי לבע"ח אמנם שעבוד' דר"ן נרא' דאינו כמו שעבוד נכסים דגוף הנכסים של הלו' ולמלו' אין לו אלא שעבוד אבל שעבוד' דר"ן רוצ' לומר דגוף החוב שהי' ללוה שייך למלו' שלו כאלו הוא הלוהו ממש ולא בתורת שעבוד דאי בתורת שעבוד קרא בעי ודאי כל אשר יש לו משועבד למלו' ואי משום דחובות לא משתעבדי וכמ"ש הרשב"א סוף קדושין והר"ן סוף כתובות אכתי צ"ל דאינו בתורת שעבוד כיון דאמר' דחובות מילי נינהו ולא משעבדי ואמאי גובה מדר"ן ע"כ משום דהתור' אמר' ונתן לאשר אשם לו דגוף החוב של המלו' ראשון הוא ויבואר בסי' פ"ו סק"א ע"ש ולזה הקשו תוס' במטלטלין נמי נימא הכי דאע"ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי היינו היכא דגוף הנכסים של הלוה המטלטלין אינם בתורת שעבוד אבל שעבוד' דר"ן דגוף החוב של מלוה ראשון הוא א"כ לא הוריש מידי לבניו כיון דשלו הוא וא"ז מטלטלי דיתמי אלא מטלטלים של הלוה וזה תירצו דלא אמרינן שעבוד' דר"ן אלא היכא דגבה קרקע דבת שעבוד היא ונעש' כאלו בא ליד הלו' דאז דוק' בזה היא דאמר' תורה ונתן לאשר אשם אבל מטלטלין דלאו בני שעבוד דיכול למוכרן ולא הוו כאלו בא ביד הלו' לא מצי לאשתעבודי מדר"ן מכחו כיון דכחו קלוש ואין למלו' ראשון בא מכח שעבוד' דר"ן זה הוא ביאור דברי תוספות ממיל' נשמע דמידי דכח הלוה אלים כגון בקרקע דלא הוי אצלו דאקני וחשיב כאלו בא לידו בזה אמר' תור' שאותו כח של הלוה קם למלו' ואע"ג דמלו' הוי דאקני דלא אמרינן אלא דאקני לא משתעבד אבל זה אינו בתורת שעבוד אלא של המלו' הראשון הוא לגמרי ואין לו כח למכור דבר שאינו שלו והיכ' שהקרקע שגב' הלוקח הוא דאקני דבזה נמי לא אלים כח הלו' כיון שהי' יכול למוכרו לא אמרינן בזה שעבוד' דר"ן דהוי כמו מטלטלין דכל ששעבודו אינו אלים ל"א ביה שעבוד' דר"ן וא"כ הכל תלוי בכח של הלו' שיש לו על השעבוד אם כחו אלים משועבד מדר"ן ואי לא לא וזו היא שיטת הש"ך והיא נכונ' ועיין עוד מ"ש בס"ק ו':
(ו) אם שעבד לו מטלטלי אג"ק ופי' הסמ"ע דהמוכר שעבד מטלטלי אג"ק ובש"ך דחה פי' זה ופי' דמיירי שהו' שעבוד מטלטלי אג"ק להמוכר וכיון שהי' שעבוד מטלטלי אג"ק להמוכר נעשה המטלטלין כקרקע ע"ש והוא נכון עפ"י שיטתו וכמ"ש בסק"ה דהכל תלוי בשיעבוד שיש לו על הלוה דאם שיעבודו אלים וחזק אז כחו שייך למלו' מכח שעבוד' דר"ן ושייך כל החוב למלו' וכמ"ש שם. אמנם אכתי א"א לפרש בדברי הש"ע כפי' הש"ך דהא בזה"ז אפי' שעבד מטלטלי אג"ק אין גובין מהלוקח משום תקנת השוק וכמבואר בסי' ס' וא"כ האידנ' אין לו כח חזק במטלטלין אפי' שיעבד מטלטלין אג"ק שלא יוכל למכרן דהא עכשיו יוכל למכרן ותו לא הוי כמו קרקע אלא כמו מטלטלין ולכן צריך לפרש כפי' הסמ"ע דהמוכר שיעבד מטלטלי אג"ק ובזה לא שייך תקנת השוק דהשעבוד על השטר ובשטר לא תיקנו כמבואר ברא"ש וטור סי' ס' אלא דקשה לפי' הסמ"ע דא"כ דאקני למה כיון דגוף השטר נשתעבד ומ"ש הסמ"ע כיון דאכתי לא אתי לידי' ע"ש אינו מובן גם בסי' קי"א כתב להיפך ע"ש ועמ"ש בס"ק ז' שם) (ולפי מ"ש הש"ך בשיטתו נראה דאם היה ללוה מלוה ע"פ ומכרו לאחר במעמד שלשתן אע"פ שגבה הלוקח קרקע ולא הי' לשני שעבוד מטלטלי אג"ק על המוכר דאינו חוזר וגובה ממנו דכיון דאינו אלא מלוה ע"פ א"כ הקרקע כמטלטלין נינהו כיון שיוכל למכרן דמלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות ואין בו שעבודא דר"ן כמו במטלטלין אף ע"ג דהמלוה יש לו על הלוה מלוה בשטר דהא הכל תלי' בשעבוד שיש ללוה על לוה שלו וכמבואר. ווה נראה במ"ש רש"י בפ' כ"ש ובפ' מי שהיה נשוי בראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליה במלו' ופירש"י שלא נתן לו שמעון דמי השדה וכתב שט"ח עליהם ע"ש ולכאור' למה כתב רש"י דמיירי בשט"ח וכי בע"פ לא הוי חוב ולפמ"ש ניחא דהא התם אמרי' עלה דמגבי לי' ארע' וחוזר וגובה מהם ומשעבוד' דר"ן ואי בע"פ לא הוי שעבוד חזק והוי כמו מטלטלי ולא שייך שעבוד' דר"ן וכיון דלא שייך שעבוד' דר"ן הו"ל כמו יתומים שקנו קרקע בחובת אביהן דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומש"ה פירש"י דמיירי בשט"ח דאז הוי בת שעבוד ושייך דר"ן ובזה נמי מיושב לישנא דזקפן עליו במלוה והתו' פ' מי שהי' נשוי דף צ"ד נתקשו בזה ע"ש ולפמ"ש דצ"ל דכתב שט"ח דאי לא הי' שט"ח ל"ה שייך דר"ן וכיון דכתב שט"ח היינו זקיפה ודוק. וארווחנא מזה ליישב קו' הט"ז שהקש' על הרמב"ם שכתב בשנים שיש להם שט"ח זה על זה ומת א' מהם והניח יתומים קטנים דהוי כמו תפס מחיים ואם גבו מטלטלין מבואר בש"ס סוף כתובות דאינו חוזר וגובה משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי והא כיון דהוי כמו תפס מחיים א"כ מטלטלי דיתמי נמי משעבדי והעתקנו קושיא זו בסק"ד ע"ש. ולפמ"ש ניחא דודאי כיון דזה גובה וזה גובה לא הוי תפס מחיים אלא כיון דמכח שעבוד' דר"ן כל כח הלוה שייך למלו' שלו וא"כ כבר זכה במה שתחת ידו מחיים מכח שעבודא דר"ן מיהו הני מילי בקרקע דשייך בי' שעבוד' דר"ן וזכה בו מחיים מש"ה אפי' מיתומים קטנים גובה כיון דכבר זכה מחיים ע"י שעבוד' דר"נ אבל במטלטלים דלא שייך שיעבוד' דר"ן וכמ"ש תוס' פרק כל שעה ואינו בא אלא לגבות בתורת שעבוד וכיון שמת מטלטלי דיתמי לבע"ח לא משעבדי כיון דלא זכה מחיים דאע"ג דהי' חייב לו ג"כ לא הוי תפיס' כיון דזה גובה וזה גובה אלא בקרקע דמכח דר"ן זכה בחובו ממש וה"ה לענין בינונית וזיבורית דחשיב ליה תפיסה מחיים משום דבקרקע שייך דר"נ וזכה בו מחיים ע"י שעבודא דר"ן דכל החוב שייך למלוה והוא נכון ודו"ק: