קיצור שולחן ערוך רטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סעיף א[עריכה]

  • ביום השביעי לאחר שהלכו המנחמין מן האבל, מותר בכל הדברים שהיה אסור תוך שבעה דאמרינן מקצת היום ככולו חוץ מתשמיש המטה שאסור כל היום (אפילו בבית אפל) ובמדינות אלו שאין המנחמין רגילין לבא ביום השביעי צריך להמתין עד שעה שרגילין לבא בשאר הימים, דהיינו לאחר יציאה מבית הכנסת שרגילין לבא מנחמין, וכן אם חל יום שביעי בשבת אזי לאחר יציאה מבית הכנסת שחרית מותר בתלמוד תורה.

סעיף ב[עריכה]

  • ביום שלשים אמרינן גם כן מקצת היום ככולו, וכיון שאז אין באין מנחמין, לכן תיכף כשתנץ החמה בטלו ממנו גזירת שלשים. חל יום שלשים בשבת מותר לו לרחוץ בערב שבת בחמין לכבוד שבת ולובש בגדי שבת וחוזר למקומו בבית הכנסת, אבל אסור בגילוח (דחמיר טפי).

סעיף ג[עריכה]

  • בשנים עשר חודש שעל אביו ואמו לא אמרינן מקצת היום ככולו, ואדרבה נוהגין להוסיף גם יום היאהרצייט לנהוג בו כל דין שנים עשר חודש ואפילו חל בשבת, אך אם היתה השנה מעוברת גם כן אין נוהגין באבילות שלכבוד אביו ואמו כי אם שנים עשר חדש, ומאחר שכבר כלו השנים עשר חודש קודם היאהרצייט, אז ביום האיהרצייט אינו חוזר עוד לאבלות.