קיצור שולחן ערוך קצא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קצא | במהדורה המנוקדת | >>

איסור צער בעלי חיים ואיסור סרוס
ובו ו' סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו

(א)[עריכה]

  • אסור מן התורה לצער כל בעל חי, ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער אפילו של הפקר ואפילו של גוי. אך אם הם מצערין לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה או לשאר דבר, מותר אפילו להרגן ואין חוששין לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה. ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, אם אין לו נוצה אחרת; רק שהעולם נמנעים משום אכזריות:

(ב)[עריכה]

  • סוסים המושכים בעגלה, והגיעו למקום מקולקל או להר גבוה, ואינן יכולין למשוך בלי עזר, מצוה לעזור אף לנכרי, משום צער בעלי חיים, שלא יכה אותם הנכרי מכה רבה למשוך יותר מאשר בכוחם.

(ג)[עריכה]

  • אסור לקשור רגלי בהמה חיה ועוף בענין שיהיה להם צער.

(ד)[עריכה]

  • אסור להושיב עוף על ביצים משאינו מינו, משום צער בעלי חיים.

(ה)[עריכה]

  • אסור לסרס בין אדם ובין בהמה, חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ. וכל המסרב חייב מלקות. ואפילו להשקות כוס של עקרין לאיש או לשאר בעלי חיים הזכרים אסור.

(ו)[עריכה]

  • אסור לומר לגוי לסרס בהמה שלנו. ויש אומרים דאפילו למכרה לגוי, או ליתנה לו למחצית שכר, אם ידוע דיסרסה – אסור, משום דגוי גם כן מצווה על איסור סירוס, ואם כן הישראל עובר על לפני עור. ומיהו אם אין הגוי הקונה מסרס בעצמו, רק נותן לגוי אחר לסרס, לכולי עלמא שרי, דאז הוי "לפני" ד"לפני" ומותר.