קיצור שולחן ערוך קעג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סימן קעג – הלכות ערלה

סעיף א[עריכה]

  • כל עץ מאכל בין של ישראל בין של אינו יהודי ואפילו בעציץ שאינו נקוב, שלש שנים הראשונות מנטיעתו, הפירות וגרעינין והקליפות הכל אסור בהנאה, ושלש שנים אלו אין מונים מיום ליום. אלא אם נטע קודם ט"ז באב, כיון שיש מ"ד יום עד ראש השנה נחשב לו השנה, משום די"ד יום המה ימי קליטה ואחר כך ל' יום בשנה נחשב שנה. ושוב מונה ב' שנים מתשרי, אבל אם נטע מיום ט"ז באב ואילך, לא נחשב שנה זאת לכלום, ומונה מתשרי שלש שנים.

סעיף ב[עריכה]

  • בשנה הרביעית נקראו הפירות, "נטע רבעי" וצריכין פדיון. כיצד פודה אותן, תולשן לאחר שנגמרו כל צרכן, ונוטל מטבע כסף או פירות של היתר שוות פרוטה, ואומר: בזה אני פודה פירות נטעי רבעי. ונוטל המטבע או הפירות ושוחקן וזורקן בנהר, ואין מברכין בחוץ לארץ על הפדיון.

סעיף ג[עריכה]

  • אחד הנוטע גרעין או ענף, או שעקר אילן ונטעו במקום אחר, חייבים בערלה, אבל המרכיב ענף באילן אחר, וכן המבריך דהיינו שעושה גומה בארץ, ומשפיל אחד מענפי האילן, ומטמין אמצעיתו בארץ, וראשו יוצא מצד האחר, אף על פי שחתכו מעיקר האילן, בחוץ לארץ אין בו משום ערלה.

סעיף ד[עריכה]

  • אילן שנקצץ אם נשאר גובה מהארץ טפח, אזי מה שגדל אחר כך אינו חייב בערלה, אבל אם לא נשאר טפח חייב בערלה. ומונים השנים משעת הקציצה. ואילן שנעקר ונשאר משרשיו מחובר, אפילו רק כעובי המחט שמותחין בו הבגד לאחר אריגה, בידוע שיכול לחיות בלי תוספת עפר, ופטור אפילו הוסיף עליו עפר הרבה.