קיצור שולחן ערוך קסה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סימן קסה – דין חינוך קטנים וקצת דיני מלמד

סעיף א[עריכה]

  • כל אב חייב לחנך את בניו הקטנים בכל המצות, בין במצוה דאורייתא בין במצוה דרבנן, כל מצוה ומצוה לפי דעת הקטן והקטנה, וכן להפרישם מכל דבר איסור כמו שאמר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו וגו' ואם לא יוסר בדברם יכהו בשבט וכדומה, אבל לא יכהו מכות אכזריות כמו השוטים, כל ערום יעשה בדעת, וביותר צריכין להשגיח עליהם שלא ידברו שקרים, וללמד לשונם דבר אמת, ולהרחיקם מן השבועות, ודברים אלו מוטלים על האבות ועל המלמדים.

סעיף ב[עריכה]

  • הגעת זמן החינוך למצות עשה, הוא בכל תינוק לפי חכמתו והבנתו, כגון היודע מענין שבת, חייב לשמוע קידוש והבדלה וכל כיוצא בזה, והחינוך במצות לא תעשה, בין בדאורייתא בין בדרבנן, הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה, שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות, או אסור לאכול. ויש לחנך הקטנים שיענו בבית הכנסת אמן ושאר הדברים, ומשעה שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא, וצריכין לחנכם שיעמדו בבית הכנסת באימה וביראה, אבל אותם שהם רצים ושבים ומבלבלים מוטב שלא להביאם.

סעיף ג[עריכה]

  • אפילו מי שאינו אביו של קטן, אסור שיתן לו דבר איסור לאכלו, או לצוותו שיעשה איזה איסור, לרוב הפוסקים אפילו דבר האסור רק מדרבנן, אסור ליתן לו לאכול או לצוותו שיעשה, ואם התינוק חולה קצת וצריך לאכול דבר איסר, יש להתיר לתת לו על ידי אינו יהודי, דבר שאינו אסור רק מדרבנן (ולענין חמץ בפסח עיין בהלכות פסח).

סעיף ד[עריכה]

  • דבר שאין בו איסור מצד עצמו, אלא שהיום גורם, אין מצות חינוך, ולפיכך מותר ליתן לתינוק לאכול קודם קידוש, אף על גב דחייב לחנכו בקידוש, אבל אסור ליתן לו לאכול חוץ לסוכה, דדוקא בקידוש שהוא כמו איסור לאו, שאסור לאכול קודם קידוש, בזה קיל, אבל לעבור על עשה אסור ליתן לו.

סעיף ה[עריכה]

  • אסור ליתן לתינוק אפילו אם הוא פחות מתשע שנים, שיוציא איזה דבר בשבת אפילו לצורך מצוה, כגון סידור וחומש לבית הכנסת וכדומה.

סעיף ו[עריכה]

  • קטן שגנב איזה דבר אם הוא בעין מחוייבין להחזירו, ואם אינו בעין פטור מדיני אדם אף לאחר שיגדיל, אך לצאת ידי שמים חייב לשלם כשיגדיל. וכן אם עשה שאר עבירות בקטנותו כשהוא בר הבנה טוב שיקבל עליו איזה דבר לתשובה, ועל זה נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב.

סעיף ז[עריכה]

  • לא יאיים על התינוק שיכהו לאחר זמן, אלא אם רואהו עושה איזה מעשה, יכהו מיד או ישתוק לגמרי. מעשה בתינוק שברח מבית הספר, והפחידו אביו שיכהו, הלך התינוק והמית את עצמו, אמרו רבותינו זכרונם לברכה יצר, תינוק, ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא יעשה מורא לתינוק בדבר טמא.

סעיף ח[עריכה]

  • מדינא מותר לתינוק ישראל לינק מאינה יהודית, מכל מקום אם אפשר על ידי ישראלית, לא יניחוהו לינק מאינה יהודית, משום דמטמטם את הלב ומוליד מזג רע, וכן מינקת ישראלית שצריכה לאכול מאכלי איסור לרפואה, אם אפשר לא תניק בימים ההם את התינוק.

סעיף ט[עריכה]

  • כל אב מחויב ללמוד את בנו תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וכשם שמצוה ללמד את בנו, כך מצוה ללמד את בן בנו, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך.

סעיף י[עריכה]

  • מיד כשהתינוק מתחיל לדבר, ילמדו הפסוק תורה צוה לנו משה וגו' וכן פסוק שמע ישראל וגו' (רק יזהר מאד שיהא התינוק נקי בשעה שהוא מלמד אותו) וכן מלמדו מעט מעט איזה פסוקים, עד שיגיע בכחו ללכת אל בית הספר, ואז ישכור לו מלמד, וידקדק לבחור מלמד שהוא ירא שמים, למען ירגיל את התינוק מנעוריו ביראת שמים, וכשהגיע התינוק ללמוד מקרא, נוהגין להתחיל עמו פרשת ויקרא, שהיא פרשת הקרבנות דאמרו רבותינו זכרונם לברכה יבואו טהורים (היינו תינוקות של בית רבן) ויעסקו בטהורים.

סעיף יא[עריכה]

  • המלמד צריך לישב וללמד את התינוקות כל היום וקצת מן הלילה, כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה. ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערב שבת וערב יום טוב בסוף היום, ואין מבטלין את התינוקות אפילו לבנין בית המקדש.

סעיף יב[עריכה]

  • מלמד תינוקות שמניח את התינוקות ויוצא, או שעשה מלאכה אחרת עמהם, או שמתרשל בתלמודו, הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה, לפיכך אין להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרוא ולדקדק, ואין להמלמד להיות נעור בלילה יותר מדאי, שלא יהא עצל ביום ללמד, וכן לא יתענה או יעצור את עצמו ממאכל ומשתה, או לאכול ולשתות יותר מדאי, כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב, וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין ליה.

סעיף יג[עריכה]

  • לא יכה אותם מכת אויב מוסר אכזרי, לא בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה.

סעיף יד[עריכה]

  • אין מלמדין את התינוקות בשבת דבר חדש, מה שלא למדו עדיין, משום טורח שבת, אבל מה שקראו פעם אחת שונים אותו להם בשבת.

סעיף טו[עריכה]

  • קטן שמצא מציאה, וכל שכן אם נתן לו אחר איזה דבר במתנה, אסור לגוזלו ממנו.

סעיף טז[עריכה]

  • אין מוסרין תינוק ישראל לעובד כוכבים ללמדו ספר או ללמדו אומנות, ומכל שכן דאסור למוסרו לאפיקורס ישראל דגרע טפי, ואיכא למיחש דילמא ממשיך אבתריה.