קיצור שולחן ערוך קו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימן קודםלתוכן הענייניםסימן הבא

סימן קו: דיני מקח וממכר בחוה"מ, ובו ח' סעיפים

תוכן עניינים

(א)[עריכה]

כל סחורה אסורה, בין לקנות, בין למכור. רק אם נזדמן לו ריוח מרובה, יכול לקנות ולמכור בצנעא, ויוציא לכבוד יום טוב יותר ממה שהיה בדעתו להוציא:

(ב)[עריכה]

אם יש לו סחורה שיש לחוש שאם לא ימכרנה עתה יפסיד מן הקרן, מותר למכרה, משום דהוי דבר האבד. אבל אם אין לחוש שיפסיד אלא שלא ירויח אחר כך, אסור למכרה, כי מניעת רווח לא מקרי הפסד:

(ג)[עריכה]

אם חל יריד, שהוא יום השוק הבא לפרקים, או יום השוק שבכל שבוע, אלא שעתה הוא קודם החגאות שמתאספים קונים הרבה, מותר למכור, דכיון שהוא דבר שאינו תדיר, חשבינן גם מניעת הריוח כמו הפסד. אבל ביום השוק שבכל שבוע, אסור. וכשבאים לפעמים סוחרים או ספינות שמוכרים בזול או קונים ביוקר, מה שאינו שכיח תמיד, גם כן מותר לקנות מהם ולמכור להם:

(ד)[עריכה]

וכן מי שצריך לקנות יין בעת הבציר, שיהא לו לצרכי ביתו לשתות כל השנה, ואחר כך יתייקר היין, מותר לו לקנות בחול המועד. אבל למשא ומתן, אסור לקנות:

(ה)[עריכה]

דברים הנצרכים למועד, כגון פירות ותבלין, מוכרין כדרכן אפילו בפרהסיא. וכיון שמותרין לפתוח החנות בשביל ישראל, מותרין למכור גם לגוי:

(ו)[עריכה]

לתבוע חובות נהגו להקל, אפילו מישראל, משום דחושבין לדבר האבד:

(ז)[עריכה]

להלוות בריבית לגוי הרגיל אצלו, מותר, מפני דהוי דבר האבד, שלא ירגיל את עצמו אצל אחר. ואם מלוה לגוי שאינו רגיל אצלו, יוציא הריבית משבוע אחת לשמחת יום טוב. ולמכור סחורה למי שאינו רגיל אצלו, אסור, ולא מהני מה שיוסיף לשמחת יום טוב. אבל למי שרגיל אצלו, מותר, משום דהוי דבר האבד, שלא ירגיל את עצמו אצל אחרים:

(ח)[עריכה]

חילוף מטבעות, אסור: