קיצור שולחן ערוך קד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימן קודםלתוכן הענייניםסימן הבא

סימן קד: דיני חול המועד, ובו כ"א סעיפים:


א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא

(א)[עריכה]

חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר בקצתן, דהיינו כל מה שהוא לצורך אכילה לחול המועד או ליום טוב. וכן מלאכה בדבר האבד, דהיינו שאם לא יעשנה יבוא לידי הפסד, מותר לעשותה.

וצריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחול המועד מלאכה האסורה, כי אמרו רז"ל: המחלל את חול המועד כאילו עובד עבודה זרה:

(ב)[עריכה]

עוד אמרו רז"ל: המבזה את חול המועד, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. והמבזה היינו שאינו מכבדו במאכל ובמשתה ובכסות. ולכן כל אדם חייב לכבדו כפי כוחו, וללבוש בגדים מכובדים:

(ג)[עריכה]

מלאכת דבר האבד יכול לעשות גם על ידי ישראל אחר, אפילו בשכר. אבל מה שאינו דבר האבד אלא שהוא לצורך המועד, אין לעשות על ידי ישראל אחר בשכר, אלא על ידי גוי. ואם אינו מוצא גוי וגם בעצמו אינו יכול לעשות, מותר אפילו על ידי ישראל בשכר:

(ד)[עריכה]

הא דמותר לעשות דבר האבד, זהו דווקא אם לא היה אפשר לעשותו קודם יום טוב; אבל אם היה אפשר לו לעשותו קודם יום טוב והניחו עד חול המועד, אסור לעשותו בחול המועד:

(ה)[עריכה]

כל מלאכות האסורות לעשות בחול המועד, אם יש כאן ישראל שאין לו מה לאכול כראוי לחול המועד ויום טוב, מותר לעשותן על ידו כדי שיהא לו מה לאכול. ומכל מקום יעשה בצנעא. ואסור לעשותן על ידי גוי. אך לצורך מצוה מותר:

(ו)[עריכה]

אפילו מלאכות המותרות, אסור לעשותן בשביל גוי:

(ז)[עריכה]

אסור לזבל שדהו, ואפילו להכניס שם צאן בשביל שיעשו שם זבל אסור, ואפילו ע"י גוי:

(ח)[עריכה]

זריעה אסורה. ואם זש לו זרעים שאם לא ישקם במים יפסדו לגמרי, מותר להשקותם:

(ט)[עריכה]

אסור לתלוש או לקצוץ שום דבר מן המחובר, אם לא יתקלקלו הפירות עד לאחר יום טוב, כי אם מה שהוא צריך לאכול במועד. ואין צריך לצמצם, אלא תולש בהרווחה, ואם יותיר יותיר. וכן עצים שהוא צריך להסקה במועד, מותר לקצצם ממחובר. ואסור ללקט עצים מן השדה ליפותו לחרישה. ואם ניכר שמכוין לצרכו, שצריך לעצים, כגון שנוטל הגדולים ומניח הקטנים, מותר.

וכן אסור לקצוץ ענפי האילן לתקנו. ואם ניכר שמכוין בשביל הענפים להאכילן לבהמתו ולא לתקנו, כגון שקוצץ כולן מצד אחד, מותר:

(י)[עריכה]

מי שיש לו גן אצל גן גוי, והגוי לוקט פירותיו, ואם הישראל לא ילקט יבא לידי הפסד, מותר לו ללקטם. ואם המה דברים שיתקלקלו בתלוש אם לא יעשה לצרכם גם מלאכה אחרת, מותר לעשות הכל, אפילו לדרוך ענבים לעשות יין וכדומה לזה. ובלבד שלא יניח בכוונה מלאכתו לחול המועד:

(יא)[עריכה]

אסור לגלח בחול המועד, אפילו גילח את עצמו גם בערב יום טוב, אלא מי שיצא מבית האסורים; ואפילו יצא בערב יום טוב, אלא שלא היה לו פנאי לגלח אז (ועיין עוד לקמן סימן רכ סעיף ו):

(יב)[עריכה]

ולקצוץ הצפרנים גם כן אסור. אך אם קצצן בערב יום טוב, מותר לקצצן גם בחול המועד. וכן אשה לצורך טבילה, מותרת:

(יג)[עריכה]

אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד, אלא אם לא היה אפשר לו בשום אופן לכבס קודם יום טוב. וכן מטפחות שמלפפין בהן את התינוקות (חיתולים), כיון שמשתינים תדיר וצריכין להם הרבה, מותר לכבסן. ויזהרו לכבסן בצנעא:

(יד)[עריכה]

כל דבר שהוא לצורך רפואה מותר לעשות, בין לאדם בין לבהמה:

(טו)[עריכה]

חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם, משום דהוי דבר האבד. וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דבר אסור לכתוב. ואגרת שלומים שכותב אדם לחברו, נוהגין לכתוב בשינוי קצת, דהיינו שכותבין שורה הראשונה עקומה. ולכל מה שמותר לכתוב, מותר גם כן לתקן קולמוס ודיו:

(טז)[עריכה]

מי שצריך למעות, אפילו שלא לצורך המועד, אלא שהוא חושש פן לא ימצא ללוות לאחר המועד, והמלוה אינו רוצה להלוות לו בלי שטר, מותר לו לכתוב את השטר:

(יז)[עריכה]

אין נושאין נשים בחול המועד, משום דאין מערבין שמחה בשמחה; אבל מותר להחזיר גרושתו. ומותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן, גם מותר לעשות משתה לכתיבת תנאים:

(יח)[עריכה]

מותר לשכור פועלים ואפילו ישראלים, שיעשו מלאכתו לאחר המועד:

(יט)[עריכה]

מותר ללכת חוץ לתחום, בין ברגליו, בין בקרון, בין רכוב:

(כ)[עריכה]

אין מעלין בהמה זכר על נקבה להרביעה, משום דלא הוי דבר האבד:

(כא)[עריכה]

אין מושיבין תרגגולת על ביצים לגדל אפרוחים. ואם הושיבה קודם המועד וברחה, אם הוא בתוך ג' ימים לבריחה, מותר להחזירה. אבל לאחר ג' ימים, אסור להחזירה אפילו יפסדו הביצים. ולהושיב אחרת תחתיה, אפילו תוך ג' ימים אסור: