קיצור שולחן ערוך סד
שלא לעשות סחורה בדבר האסור ובו ד' סעיפים.
(א)
[עריכה]כל דבר שאסור מן התורה באכילה, אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל, אסור לעשות בו סחורה או להלוותו עליו, ואפילו לקנותו להאכילו לפועלו אינו יהודי אסור. אבל דבר שאינו עומד לאכילה, כגון סוסים וחמורים מותר לעשות בהם סחורה, וחלב גם כן מותר בסחורה, שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה.
(ב)
[עריכה]אם נזדמן לאדם באקראי דבר אסור, כגון שצד דגים ועלה במצודתו דג טמא, וכן מי שנזדמנה לו נבלה וטרפה בביתו, מותר למכרם כיון שלא נתכוין לכך, וצריך למכרו מיד ולא ימתין עד שתהא שמנה אצלו. ויכול למכרם גם על ידי שליח אף על פי שהשליח ירויח בו, אבל לא שיקנה השליח לחלוטין, דאם כן הוי אצלו סחורה.
(ג)
[עריכה]וכן מותר לגבות בחובו דברים טמאים וימכרם מיד, דאסור להשהותן כדי להשתכר בהם, אבל מותר להשהותן בכדי שלא יפסיד מן הקרן.
(ד)
[עריכה]דבר שאין איסורו אלא מדרבנן, כגון גבינות של נכרי מותר לעשות בהן סחורה.