קיצור שולחן ערוך נז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · נז · >>

סעיף א ברך על הלחם ולא היה בדעתו לאכול יותר ממה שהכין לו, כגון שקנה לו לחם או גלסקא וסבר שיהיה לו די, ושוב נתאוה לאכול יותר ושלח לקנות לו עוד, אפלו יש לפניו עוד ממה שהכין לו בתחלה, מכל מקום, צריך לברך שנית המוציא על מה שהביאו לו, משום דהוי נמלך. אבל מי שיש לו לחם בביתו וחתך לעצמו חתיכה, שהיה סבור שיהיה לו די ואחר כך נתאוה ליותר וחתך לו עוד, אף על פי שאין לו עוד מן הראשון, אינו צריך לברך שנית, דזה לא מקרי נמלך, כי הדרך הוא כך

סעיף ב ברך על הפרות שהוא אוכל והביאו לו אחר כך עוד פרות, אם בשעת הברכה היתה דעתו על כל מה שיביאו לו, אזי אפלו אם אין לו עוד מהראשונים, ואפלו אינן ממין הראשון אלא שברכותיהן שוות, אינו צריך לברך שנית על אלו שהביאו לו. ואם הוא נמלך ממש, דהינו שמתחלה לא היתה דעתו לאכול רק אלו שהם לפניו, ואחר כך נמלך לאכול יותר, אזי אפלו הם ממין הראשון וגם יש לפניו עוד גם מהראשונים, מכל מקום צריך לברך על אלו שהביאו לו

סעיף ג ואם בתחלה היתה דעתו סתם לא כך ולא כך, אזי יש חלוק, שאם בשעה שהביאו לו השניים לא היה לו עוד מהראשונים צריך לברך שנית. אבל אם היה לו אז עוד מהראשונות, יש ספק אם צריך לברך שנית על השניים או אינו צריך. לכן טוב לזהר שכשהוא מברך, תהא דעתו על כל מה שיביאו לו. ואם לא היתה דעתו כך אלא בסתמא, כיון דאכא ספקא בברכה, יש לו למנוע את עצמו מלאכלם

סעיף ד הביאו לו פרי שהוא חשוב וחביב עליו יותר מן הראשונים או שהוא ממין שבעה, אפלו יש לפניו עוד מהראשונים, צריך לברך על זה שהביאו לו, כי מה שאינו חשוב אינו יכול לפטור את החשוב דרך גררא, אלא דוקא כשנתכון לפטרו - כדלעיל סימן ג' סעיף י"א

סעיף ה ברך על השכר ונתכון לפטור כל מה שיביאו לו מברכת שהכל, והביאו לו דגים, אינו צריך לברך על הדגים. אבל אם היתה דעתו סתם, אפלו אם בשעה שהביאו לו את הדגים עדין היה שכר לפניו, מכל מקום צריך לברך על הדגים. ולא דמי לפרות, אפלו שאלו תפוחים ואלו אגוזים, מכל מקום הכל מין אכל הוא. אבל שכר ודגים המה לגמרי שני מינים מחלקים. זה אכל וזה משקה, ואינן פוטרין זה את זה, אלא אם כן היו לפניו בשעת ברכה, או שהיתה דעתו עליהם - סימן ר"ו


טו שבט

סעיף ו כל זאת לא מירי אלא באדם האוכל משלו, אבל אם הוא אוכל אצל חברו, כיון שברך על מין אחד, פוטר כל מה שיביאו לו אפלו אין לו עוד מהראשונים, דהכל תלוי בדעת הבעל- הבית. אך אם נמלך ממש, אז צריך לברך שנית. ואם לא היה בדעת בעל -הבית להביא יותר רק לבקשת האורחים נתן להם, גם כן אינן צריכין לברך, לפי שהאורחים סומכין בדעתם שהבעל- הבית מסתמא יתן להם כל צרכם - סימן קע"ט ובחיי"א

סעיף ז מי שבא לסעודה ונתנו לו כוס וברך עליו, ואחר כך שוב נתנו לו כוסות, אם המנהג הוא כן, מסתמא היתה דעתו על כלם ואינו צריך לברך עוד - קעד