קיצור ליקוטי מוהר"ן רנב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כְּשֶׁיֵּשׁ אַחְדוּת בֵּין הַצַּדִּיקִים אֵין הַצְּדָקָה מַזֶּקֶת, כִּי עַל-פִּי הַטֶּבַע כְּשֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה נֶחְסָר מֵאִתּוֹ מַה שֶּׁנָּתַן, וְעַל-יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים יוּכַל לָתֵת צְדָקָה הַרְבֵּה וְלֹא יֶחְסַר כְּלָל. וְכֵן עַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם מְסִירַת נֶפֶשׁ בֶּאֱמֶת וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יַזִּיק לוֹ כְּלָל וְיִשָּׁאֵר בַּחַיִּים: