קיצור ליקוטי מוהר"ן ריח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

לִפְעָמִים פִּתְאֹם הָאָדָם נוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק זֶהוּ כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה גְּזֵרָה שֶׁנִּגְזַר עָלָיו. וְאַף שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה עִם כָּל זֶה הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת מִזֶּה, עַל כֵּן בָּא לוֹ רָצוֹן לִנְסֹעַ, אַךְ כְּשֶׁנִּתְפַּרְסֵם שָׁם יוּכַל לְהַזִּיק לוֹ חַס וְשָׁלוֹם. ה' יַצִּילֵנוּ: