קיצור ליקוטי מוהר"ן קנח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הָרְשָׁעִים מְלֵאִים חֲרָטָה, וְאֵלּוּ הַחֲרָטוֹת מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לְאֵיזֶה אָדָם, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִבְעָר לִבּוֹ פִּתְאֹם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת ה' וְתֵכֶף לְאַחַר שָׁעָה נִתְבַּטֵּל וְחוֹזֵר לְקַדְמוּתוֹ, וְלִפְעָמִים נִמְשָׁךְ אֵיזֶה יָמִים אוֹ אֵיזֶה שָׁבוּעוֹת אַךְ לֹא לָנֶצַח וְלֹא לִזְמַן מְרֻבֶּה, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַהִתְעוֹרְרוּת בָּא לוֹ רַק מִבְּחִינַת הַחֲרָטוֹת הַנַּל, אַךְ יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין הִתְלַהֲבוּת שֶׁלָּהֶם בָּא לָהֶם מֵאֵלּוּ הַחֲרָטוֹת רַק מִמָּקוֹם אַחֵר, כִּי לָאו כָּל אָדָם שָׁוֶה בָּזֶה: