קיצור ליקוטי מוהר"ן קכד
כְּשֶׁמְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמָּקוֹם וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּטְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וְרוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כִּבְיָכוֹל שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ, יֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תַּעֲנוּג וְשִׂמְחָה מִזֶּה, עַל כֵּן שׁוֹלֵחַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים בְּפִיו שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּח אוֹתוֹ, כִּי בְּלֹא זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְנַצֵּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְסַיֵּעַ לוֹ בָּזֶה כַּנַּל: