קיצור ליקוטי מוהר"ן קכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת וְאַף אִם יְבָרְרוּ לְעֵינָיו דְּבַר אֱמֶת יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת הַנִּצָּחוֹן, עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יְסַלֵּק מִקֹּדֶם מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וְאָז יָכוֹל לִרְאוֹת הָאֱמֶת אִם יִרְצֶה אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַף בְּהַנִּצָּחוֹן הוּא אֱמֶת, וְזֶהוּ: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר (שְׁמוּאֵל-א טו כט):