קול החיים/ז

ז ומצוה לאודועי דמ"ש בשבת דקנ"ב והכי איתא במדרש קהלת עד שלא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה זהו לגבי ע"ה דחייהם אינם חיים וחיים חיי צער דדעתם מטרפת עליהם ובטלים ממלאכתם והם כקוף בפני אדם, ובפרט אם לא הלך בדרכי ה' ובא להקיא חטאות נעוריו, דאז תשש כחו וכאיב ליה כאיבה, היום רישא ולמחר כריסא, ולימי זקנתו כל ימיו מכאובים עד שיעור דניחא ליה דטוב מותו מחייו. אך לתלמיד חכם וירא ה׳ מנעוריו לא יאונה לצדיק כל און, ויהיה שלם בגופו וככחו אז בריא עדיף, ויהיה לו נחת רוח בגופו בכל פינות שהוא פינה. וזקני תלמידי חכמים דעתן מתוספת עליהן, ויהיה שמחה בלבו כי שיח לו וכי שיג לו, ודעתו רחבה. ממה שהיה זאת לפנים, והביטו אליו דהוא זקן שקנה חכמה. והביטה וראה נועם שיח של הרב משנת חכמים סימן י"ב במה שפירש במאמר זה דכל זמן שמזקינין. דזקני עמי הארץ היינו דשנה ופירש דלעם הארץ לא הי"ל דעת מעיקרא, ולאידך גיסא לת"ח כ"ז שמזקינין היינו כמו רע"ק בן מ' או בס' חכמה ומכ"ש מנערותו עד זקנותו יע"ש.