קובץ יסודות וחקירות/תרי ותרי

הגדרה

שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו, ומתווספת להם הכרעה נוספת - במקרים רבים אינה מועילה להכריע, והדין נשאר בספק.
בערך זה נדון בשתי כיתי עדים שמתווספת להם הכרעה נוספת. בדין שתי הכתות כאשר לא מתווספת להן הכרעה נוספת – ע"ע הכחשה.
לדוגמא, שני עדים מעידים שפרע את חובו, שני עדים מעידים שלא פרע, ויש גם חזקת אומדנא שלא פרע (כגון "אין אדם פורע תוך זמנו") – חזקת האומדנא לא מועילה, ונשאר ספק, ופטור (שב שמעתתא ו-כב).

מקור וטעם

בטעם שההכרעה לא מועילה בתרי ותרי כתבו האחרונים שהרי אינה עדיפה מעוד עדים שלא יועילו להכריע – "תרי כמאה" (שב שמעתתא ו-כב).
סוג ההכרעה – חילקו האחרונים שדין תרי ותרי תלוי באיזה סוג הכרעה מדובר:
א) הכרעת בירור – דהיינו שמבררת את המציאות, כגון חזקת אומדנא – לא תועיל אפילו מדאורייתא, שהרי אינה עדיפה מעוד עדים שלא יועילו להכריע – "תרי כמאה", כדלעיל בסמוך.
ב) אך הכרעת הנהגה – דהיינו שלא מבררת את המציאות אלא רק פוסקת את הדין, כגון מוחזק – תועיל מדאורייתא, ורק מדרבנן החמירו בה כספק ("ספיקא מדרבנן") (שב שמעתתא ו-כב, אך רעק"א בשו"ת מהדורא קמא קלו מסתפק בזה, וכן הקובץ שיעורים בבא קמא מט כתב שנחלקו בזה תירוצי התוס').

בהכרעות שונות

בסעיף זה נפרט מה הדין בכל הכרעה שמתווספת לתרי ותרי – מתי ההכרעה מועילה ומתי נשאר ספק.
עדים נוספים, כלומר שכבר אינם רק שניים נגד שניים אלא שלושה נגד שניים וכד', העדים הנוספים לא יועילו להכריע, והדין ישאר בספק. דין זה נקרא "תרי כמאה", והארכנו בו בערך נפרד, ע"ע.
ברי ושמא בתרי ותרי כשיש חזקה לאיסור, והאדם עצמו טוען שברי לו שהדבר מותר – לתוס' הדבר אסור לו, שטענתו לא תועיל, ולרשב"א תועיל טענתו, ומותר (דן בזה שערי יושר ו-יח ד"ה ונראה).
מיגו בתרי ותרי, נחלקו התוס' (שני תירוצי התוס' בבא קמא עב: ד"ה אין, ושני תירוצי התוס' בבא בתרא לא: ד"ה ב' כיתי עדים) האם המיגו מועיל (הביאו את מחלוקתם הקובץ שיעורים בבא קמא מט, שו"ת רעק"א מהדורא קמא קלו ד"ה אולם באמת, והחתן סופר (ר' שמואל ארנפלד, נכדו של החתם סופר) כללי מיגו תב. אך השב שמעתתא ו-כב נקט בפשטות שהמיגו לא מועיל).
בטעם הדעה שהמיגו לא יועיל ביארו האחרונים שמיגו הוא בירור, ותוספת בירור לא תועיל בתרי ותרי, שהרי אפילו תוספת של עוד עדים לא יועילו – תרי כמאה (קובץ שיעורים שם, רעק"א שם, שב שמעתתא שם, וחתן סופר שם).
ובטעם הדעה שהמיגו כן יועיל, ולא אומרים בזה תרי כמאה, יש שלושה ביאורים:
א) מיגו אינו מה לי לשקר אלא כח הטענה, ולכן אינו בירור המציאות אלא הנהגה (פסיקת דין בלבד), ותוספת הנהגה כן מועילה גם בתרי ותרי (קובץ שיעורים ח"ב ד) .
ב) בדומה לזה ביאר החתן סופר (שם) שמיגו הוא רק דין ספק, ולא כאנן סהדי וכעוד עדים, ולכן תוספת מיגו אינה כדין תרי כמאה.
ג) טעם דין תרי כמאה אינו משום שא"א להוסיף על שני עדים, אלא רק מפני שנאמנות שני עדים ונאמנות מאה עדים היא אותו הדין, ולכן הם שווים. אך מיגו, שהוא נאמנות אחרת – אין בו דין תרי כמאה (קובץ שיעורים בבא קמא מט).
רובא דליתא קמן בתרי ותרי לא יועיל להכריע את הספק אפילו מדאורייתא, משום שרוב הוא בירור המציאות, ולא עדיף מעוד עדים שלא יכריעו את הספק – "תרי כמאה" (שב שמעתתא ו-כב) .
חזקת אומדנא בתרי ותרי, השב שמעתתא (ו-כב לגבי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו) כתב שהאומדנא לא מועילה אפילו מדאורייתא משום שהיא בירור המציאות ולא עדיפה מעוד עדים שלא מכריעים – "תרי כמאה". אך הרעק"א (שו"ת מהדורא קמא קלו ד"ה ומה"ט) מסתפק בזה .
קרוב בתרי ותרי, הקובץ שיעורים (בבא בתרא סוף עח) מסתפק האם הקרוב יועיל בזה, ותולה בספקו האם קרוב הוא הנהגה ויועיל, או שהוא בירור המציאות ואז לא יועיל, שהרי אינו עדיף מעוד עדים אחרים שלא יכריעו את הדין – "תרי כמאה".
חזקה דמעיקרא בתרי ותרי, מדאורייתא החזקה דמעיקרא כן מועילה, כי אינה בירור המציאות אלא רק הנהגה (שב שמעתתא ו-כב) , ורק מדרבנן החמירו בה כספק (מסקנת הש"ס יבמות לא.). ולכן שתי חזקות יועילו, שבזה לא החמירו (שו"ת רעק"א מהדורא קמא קלו ד"ה יכולני).
ובתרי ותרי כשיש חזקה לאיסור, והאדם עצמו טוען שברי לו שהדבר מותר – לתוס' הדבר אסור לו, שטענתו לא תועיל, ולרשב"א תועיל טענתו, ומותר (דן בזה שערי יושר ו-יח ד"ה ונראה).
חזקה דהשתא בתרי ותרי, כתב רבו של המהרי"ט שהולכים אחר החזקה, והשב שמעתתא (ג-ט) חלק עליו.
ספק טומאה בתרי ותרי, מפורש במשנה (טהרות ה-ט) שברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא, אך הר"ש (שם) הקשה על זה.
מוחזק בתרי ותרי מועיל משום שהוא הנהגה (פסיקת דין בלבד) , ואפילו רבנן לא החמירו בו כמו שהחמירו בחזקה דמעיקרא להחשיבו כספק (שו"ת רעק"א מהדורא קמא סוף קלו).
תפיסה בתרי ותרי – נחלקו הראשונים האם מועילה (ריטב"א כתובות כ. ד"ה אלא: רמב"ן ורי"ף – מועילה, ר"י ורא"ה – לא מועילה. אורים ותומים עט: לא מועילה).
מרא קמא בתרי ותרי מועילה (תוס' בבא בתרא לב: ד"ה והלכתא. אך בלב המשפט (כה עמוד קצה) כתב שאפשר שלא מועילה, ואפילו לדעות שהיא מוחזק, אע"פ שכל מוחזק מועיל בתרי ותרי, יש לחלק ששאר מוחזק הוא חוסר הכרעה, ולכן מועיל בתרי ותרי, אך מרא קמא הוא הכרעה לתת למי שהממון היה שלו, ולא תועיל, שאינה יכולה להוסיף יותר מהעדים).
חזקת "לא חציף איניש" מועילה בתרי ותרי (תוס' גיטין ט. והוכיח ר' חיים מטעלז (שם בד"ה והנה) שהם סוברים שהיא הנהגה, שהרי בירור לא יועיל בתרי ותרי).
מחאה (כנגד חזקת שלוש שנים) – בתרי ותרי האם מיחה הסתפק הגר"א וסרמן מי צריך להביא ראיה – המחזיק או המערער (קובץ שיעורים בבא בתרא קד).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הכחשה (בדין שתי כתות העדות הסותרות זו אתזו, בלא הכרעה נוספת), עדים.