קובץ יסודות וחקירות/תקנת השוק
הגדרה
[עריכה]הקונה דבר והתברר שקנאו מגנב, מחזיר את הגניבה לנגנב אך נוטל ממנו את דמיה, מפני תקנת השוק (הסוגיא בבבא קמא קטו.).
מקור וטעם
[עריכה]מקורה מדרבנן (רש"י בבא קמא קטו. ד"ה דרב).
טעמה – רש"י כתב שהיא לטובת הלוקח, כיוון שקנה בשוק בפרהסיא ולא ידע שהיא גניבה (רש"י בבא קמא קטו. ד"ה תקנת). ורבי ברוך הספרדי כתב שלולי תקנה זו לא היה אדם קונה מחבירו שום דבר, שהיה חושש שמא גניבה היא ומחר תוכר אצלי ואפסידנה (שיטת הקדמונים בבא קמא קטו. ד"ה איתמר (בפירושו הראשון. ובפירוש השני ("ראינו מי שפירש") נראה שכוונתו לטעמו של רש"י). וכן כתב הרשב"א (בבא קמא קטו. סוף ד"ה הא) לגבי דברים העשויים להשאיל ולהשכיר).
לולי התקנה היה הנגנב נוטל את החפץ מהקונה בלא דמים (רבי ברוך הספרדי בשיטת הקדמונים בבא קמא קטו. ד"ה איתמר).
הנכס
[עריכה]בקרקע לא תיקנו את תקנת השוק.
עבדים – שו"ת הרשד"ם (ריב, תיד) סובר שלא עשו בהם תקנת השוק (והש"ך חו"מ שנו-ד בתחילתו הביאו וכתב שאין דבריו מוכרחים), ומוהר"א ששון (שו"ת תורת אמת ריח, הביאו קצוה"ח שנו-א בתחילתו) סובר שעשו.
בהמה – שו"ת הרשד"ם (ריב, תיד) סובר שלא עשו בה תקנת השוק (והש"ך חו"מ שנו-ד בתחילתו הביאו וכתב שאין דבריו מוכרחים), וקצוה"ח (שנו-א ד"ה ובש"ך) סובר שעשו.
בשטרות לא תיקנו תקנת השוק כיוון שאינם שכיחים (שו"ת הרא"ש עט-ה, טור ושו"ע חו"מ ס-א בסופו), ועוד, שהשטר לא יצא מרשותו לגמרי, שעדיין נשאר בידו הכח למחול על השטר, ולכן נקרא ממונו לגבות בו (שו"ת הרא"ש וטור שם).
שטרות ממרני (שטר חוב שלא נכתב בו שם המלווה אלא שמשעבד עצמו לכל מי שיוציאו) – יש בהם תקנת השוק, משום שלא שייכים בהם שני הטעמים שבשאר שטרות : הם כן שכיחים, ואי אפשר למחול עליהם (ש"ך חו"מ נ-ז בסופו).
בדבר שיש לו קול, כגון שטר או שובר בעדים – הש"ך (חו"מ נ-ז) כתב שאין בזה תקנת השוק, שכיוון שיש לו קול היה הקונה צריך לדעת ואיהו דאפסיד אנפשיה. והקצוה"ח (נ-ב ד"ה ומ"ש, והביא גם את הש"ך) כתב שגם בזה יש תקנת השוק, ורק אם ידע הקונה בוודאי או שהוא גנב מפורסם – אז אין תקנת השוק.
פרטי הדין
[עריכה]מתנה – הרשב"א (בבא קמא קטו. ד"ה והלכתא) סובר שלא עשו בה תקנת השוק, והרא"ש (בשו"ת עט-ה) סובר שכן (ב"י חו"מ שנו-ב (א) בסופו).
גזלן – יש אומרים שלא עשו בו תקנת השוק מפני שיש לו קול (הביאם הרשב"א בבא קמא קטו. ד"ה והלכתא).