קובץ יסודות וחקירות/תעשה ולא מן העשוי
הגדרה
[עריכה]מצווה שנעשתה באופן פסול, ולאחר מכן האדם תיקנה בתיקון מועט - נשארת פסולה, משום שהכשר המצווה צריך להיעשות ע"י מעשה (הסוגיא בסוכה יא., ההגדרה ברש"י סוכה יא: ד"ה ויתיב).
בדיני סוכה (סוכה יא:), ציצית (סוכה יא:, מנחות מ:), מזוזה (מנחות לג:) ועוד .
לדוגמא, סכך שפסול כיוון שהוא עשוי מענפים המחוברים לקרקע, ולאחר מכן קצץ או קרע את הענפים מהאילן – עדיין הוא פסול, מדין תעשה ולא מן העשוי (סוכה יא:).
מקור וטעם
[עריכה]מקורו מדאורייתא (מנחות מ:, רש"י סוכה יב. ד"ה חדא וד"ה משום), שכוונת התורה "תעשה", ולא מן העשוי בפסול (רש"י סוכה יב. ד"ה והתורה), דהיינו: כאשר אתה עושה אותה תהיה כשרה, ולא שתהיה פסולה ואתה מתקנה בתיקון מועט (רש"י סוכה יא: ד"ה ויתיב).
במהותו חקר הברכת אברהם האם צריך שתעשה, או פסול אם הוא עשוי (ברכת אברהם סוכה יא. תעשה ולא מן העשוי ג, ט: סוכה תחת האילן יג: רמב"ם – צריך שתעשה).
בדינים שונים
[עריכה]דין תעשה ולא מן העשוי נאמר במצוות שכתוב בהן עשייה, כדלקמן.
סוכה – שנאמר (דברים טז-יג) "חג הסוכות תעשה לך" (סוכה יא:).
ציצית – נאמרו בה שני פסוקים (פני יהושע סוכה יא. ד"ה והנראה): "ועשו להם ציצית" (במדבר טו-לח), "גדילים תעשה לך" (דברים כב-יב).
לולב – נחלקו בגמרא אם לומדים אותו מסוכה במה מצינו, או שאין לומדים וכשר (סוכה יא: ורש"י ד"ה וילפינן).
מזוזה – יש בה דין תעשה ולא מן העשוי (מנחות לג:), ונחלקו הפוסקים במקורו:
א) מדאורייתא, שנאמר בה "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו-ט), ותרגם אונקלוס "ותקבעינון" (תשובות והנהגות ח"ב כג ד"ה ולפי).
ב) מדאורייתא, שלומדים מסוכה.
ג) מדרבנן (שהרי אין גזירה שווה או היקש) (מעשה רוקח מזוזה ה-ח (סוף ד"ה חתך) הביא את דעות א וג, שדי חמד ח"ד ת-לא עמוד 533 הביא את דעות ב וג).
תפילין – נחלקו האחרונים האם אין בהם פסול תעשה ולא מן העשוי כיוון שבפסוק לא מפורשת עשייה (תשובות והנהגות ח"ב כג ד"ה ולפי, בלשון "אפשר"), או שיש את הפסול כיוון שהוקשו למזוזה (מנחת שלמה תנינא א-א ד"ה ולפ"ד).
כתיבת ספר תורה – נחלקו הפוסקים אם יש בה דין תעשה ולא מן העשוי, או שאין בה דין זה כיוון שלא מצינו בה לשון עשייה (שדי חמד ח"ד ת-לג עמוד 533).
פרטי הדין
[עריכה]כאשר הפסול אינו בגוף הסכך אלא פסול צדדי, כגון סוכה שהיא למעלה מעשרים אמה, וכן סוכה שהיא תחת הבית – בעל ההשלמה סובר שאין צריך מעשה להכשירן, שביטולו (איצטבא למעט את גובהה, הסרת הגג) הוא מעשה. ורבינו ברוך סובר שגם זה פסול מדין תעשה ולא מן העשוי (דרכי משה או"ח תרכו-א).
והצל"ח כתב שגם רבינו ברוך מודה שבפסול שאינו בגוף הסכך לא אומרים תעשה ולא מן העשוי, אלא שסובר שגבוהה מעשרים אמה וסוכה שתחת הבית נחשבים פסול בגוף הסכך (צל"ח סוכה ב. ד"ה אך, והביא גם את מחלוקתם).
ציצית שנמצא בה שעטנז והסירו – הגינת ורדים (ו-יא) תלה זאת במחלוקת הנ"ל. אך הרעק"א (סוכה יא-א ד"ה בגינת, והביא את הגינת ורדים) כתב שבמקרה זה לכו"ע אין תעשה ולא מן העשוי, שהרי כאן אין שום פסול בציצית, אלא שאיסור שעטנז מעכב מללבוש את הבגד (ואם היה לובשו היה יוצא ידי חובת ציצית אלא שהיה עובר על איסור כלאיים).
דין שנעשה מתחילה בהכשר, ונפסל וחזר והוכשר – בפשטות אין בו דין תעשה ולא מן העשוי (פתחי תשובה יו"ד רפו-יג), ויש מי שחולק על זה (שם בשם גדול אחד).
מחוסר זמן – שכר בית וקבע בו מזוזה תוך שלושים יום (שעדיין הוא פטור), הסתפק המנחת חינוך האם פסולה מדין תעשה ולא מן העשוי, או שכיוון שהוא רק מחוסר זמן אין בזה תעשה ולא מן העשוי, ויוצא בה לאחר שלושים (תכג-א [ב] ד"ה ויש).