קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ
הגדרה
[עריכה]מאכל שמעורב בו חמץ (הסוגיא בפסחים מב. והלאה).
לדוגמא, כותח הבבלי (שיש בו פת) ושכר המדי (שיש בו שעורים) (פסחים מב. במשנה, רש"י פסחים מג. ד"ה תניא, רמב"ם חמץ ומצה א-ו).
החולקים על דין זה הם חכמים שסוברים שאין עוברים על תערובת חמץ. ורק רבי אליעזר סובר שעוברים עליו בלאו (פסחים מג.), והלכה כמותו (רמב"ם חמץ ומצה א-ו).
מקור וטעם
[עריכה]מקורו מהפסוק "כל מחמצת לא תאכלו" (שמות יב-כ) – לרבות תערובת (פסחים מג.).
במהותו יש לחקור האם הוא איסור חדש, או מדין איסור חמץ ורק נתמעט מכרת (ברכת אברהם פסחים מא. סי' "חמץ נוקשה ותערובת חמץ" ד (וכן חקר שם גם לגבי חמץ נוקשה)).
גדר איסור "מחמצת" הוא על התערובת כולה, דהיינו גם על שאר התערובת שאינו חמץ, ולא רק על החמץ שנמצא בתוך התערובת (ברכת מרדכי או"ח ב ומועדים ו-ט ד"ה ומעתה).
פרטי הדין
[עריכה]כרת – דינו הוא לאו, אך אין בו כרת (פסחים מג., רמב"ם חמץ ומצה א-ו), ולא מצינו שום תנא שיסבור שיש בזה כרת (תוס' פסחים מג. ד"ה מאן).
בל יראה – רש"י (פסחים מב. ד"ה ואלו) והרמב"ם (חמץ ומצה ד-ח) סוברים שעוברים עליה גם בבל יראה ובל ימצא, ור"ת (בתוס' פסחים מג. ד"ה ואלו) סובר שעובר עליה רק באכילה.
חמץ בתערובת כשהוא מותר – יש לחקור האם חכמים לא אסרוהו כלל, או שאסרוהו, אך הוא מותר מדין ביטול ברוב (חידושי ר' שמואל פסחים עמוד קנו).