קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד

הגדרה

חילוק בין שור שמועד לנגוח לבין שור שאיננו כזה (הסוגיות בבבא קמא פרקים ב עד ה).

מקור וטעם

המקור שנעשה מועד ע"י שלוש נגיחות הוא הפסוק "מתמול שלשום ולא ישמרנו" (שמות כא-כט). ובאופן הלימוד נחלקו בגמרא: לאביי – תמול חד, מתמול תרי, שלשום תלתא, ולא ישמרנו בעליו – אתאן לנגיחה רביעית. לרבא – תמול מתמול חד, שלשום תרי, ולא ישמרנו האידנא – חייב (בבא קמא כג:).
ובביאור מחלוקתם יש שלוש שיטות בראשונים:
א) לאביי משלם נזק שלם רק בנגיחה הרביעית, ולרבא גם בנגיחה השלישית (רש"י שם).
ב) לכו"ע משלם נזק שלם רק בנגיחה הרביעית. אך לאביי גם הנגיחה הרביעית צריכה להיות ביום נפרד מהנגיחה השלישית, ולרבא שתיהן יכולות להיות באותו יום (תוס' שם).
ג) לכו"ע משלם נזק שלם רק בנגיחה הרביעית, ונחלקו רק במשמעות דורשין (ר"ח שם).
בטעם דין מועד חקר הגר"ש שקאפ (בבא קמא לג בתחילתו) האם ע"י שנגח שלוש נגיחות נעשה טבעו להיות נגחן (סיבה), או שע"י שנגח שלוש נגיחות אנו יודעים שהוא נגחן (סימן).

פרטי הדין

החילוקים בדין בין תם למועד הם ארבעה (בבא קמא טו.):
א) תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם.
ב) תם משלם מגופו ומועד מן העלייה.
ג) יש אומרים שחצי נזק של תם הוא קנס, ואם כן המודה בו פטור.
ד) יש אומרים שתם פטור מכופר.
תם משלם מגופו. וחקרו האחרונים האם החיוב על הבעלים הוא כשאר תשלומי ממון, אלא שגובים רק מגופו (כאפותיקי, וגם כשא"א לגבות מגופו החיוב קיים, אלא שא"א לגבותו), או שהחיוב על השור עצמו (המידות לחקר ההלכה טו-נ, חידושי ר' ראובן בבא קמא טו-ב).

חזרה לתמותו

שור מועד חוזר לתמותו – לרבי יהודה כאשר לא נגח שלושה ימים, ולרבי מאיר כאשר התינוקות ממשמשים בו ואינו נוגח (בבא קמא כג: במשנה).
בדעת רבי מאיר נחלקו הראשונים: תוס' (בבא קמא כג: ד"ה שיהו) כתבו שרבי מאיר מודה לרבי יהודה שאם לא נגח שלושה ימים חוזר לתמותו, אלא שהוסיף שמשמוש התינוקות מועיל אפילו ביום אחד. וה"ר יהונתן (בשיטה מקובצת בבא קמא כג: ד"ה אבל) סובר שרבי מאיר חולק על רבי יהודה וסובר שרק משמוש התינוקות מועיל.
בפירוש דברי רבי מאיר "שהתינוקות ממשמשים בו ואינו נוגח" (בבא קמא כג: במשנה) נחלקו הראשונים: רש"י פירש שאינו נוגח שוורים אחרים, דהיינו שאע"פ שמשמוש התינוקות הוא כעין שיסוי אינו נוגח שוורים (רש"י בבא קמא כד: ד"ה הא). וה"ר יהונתן פירש שאינו נוגח את התינוקות עצמם (הובא בשיטה מקובצת בבא קמא כג: ד"ה אבל).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: כופר (תשלום), נזיקין (דיני נזיקיןבכלל, ושם בסעיף "מקור וטעם" דנו במקור האיסור להזיק), קרן (בשור), תשלומי נזיקין.